החיים הם לא כמו באגדות

פרק 15

לאחר שבוע, המשפחה המאמצת של אמה אימצו גם אותי, איזה כיף
אמה: את בטוחה שאת לא רוצה את השמלה הזאת?
אמה שאלה, היינו בקניון, היא רצתה לקנות לי בגדים חדשים, לא יודעת למה..
אני: כבר אמרתי לך, אני לא לובשת שמלות
אמה: לא נורא אני אקח את זה למקרה שתשני את דעתך
אני: אני לא
אמה הלכה לשלם על כל הבגדים, תאמינו לי אני לא מבינה בשביל מה צריך לקנות כל כך הרבה בגדים
אמה: זהו, מאי את באה
התעוררתי ממחשובותי ויצאתי איתה מהחנות, עוזרת לה עם השקיות
אמה: אחרי המייקאובר שאני יעשה לך את תיראי מדהימה
היא אמרה עם התלהבות די מוגזמת
אני: אני לא רוצה שתעשי לי מייקאובר
אמה באה להגיד משהו אבל אז היא ראתה משהו והתחילה לצרוח
אמה: אההההההה טלל מיהה
שמעתי צרחות מהכיוון השני, הסתובבתי
וראיתי שתי בנות לבושות מותגים ונראות פרחות
אמה: אומייגדד חשבתי שאני לא אראה אתכן יותר, איך היה בהוואי? תכירו זאת אחותי מאי
טל: היוששש אני טל וזאת מיה
מיה: היי
אני: היי
מילמלתי, הן נראו די צבועות, לא רציתי להיתחבר איתן
אני: אמה אני הולכת הביתה
אמה: טוב, אני נשארת איתן ביי
נפרדתי מאמה, היא דווקא די נחמדה כשמכירים אותה..
הגעתי לבית, הוא היה ריק אז עליתי למעלה
אני: יש פה מישהו?
דניאל: אני פה
הוא יצא מהחדר שלו וחייך
דניאל: מאי אני צריך לדבר איתך על משהו
אני: וואו אתה נשמע ממש רציני
צחקתי מנסה להוריד את המתח
דניאל: תיראי מאי אני מחבב אותך..מאוד, אפילו יותר ממאוד
הוא אמר תוך כדי שהוא מתקרב אליי
אני: תראה דניאל
אמרתי מנסה להתחמק ממנו,
א. אמה תהרוג אותי, האיום שלה עוד רץ בראשי
ב. אני לא מרגישה אליו כלום חוץ מזה שהוא כמו אח בשבילי
בעוד שאני חושבת דניאל התקרב והצמיד את השפתיים שלנו
אני: דניאל לא
אמרתי מתרחקת ממנו, רואה אותו נהיה עצוב, אוףף אני לא רוצה לפגוע בו
דניאל: את לא מרגישה אליי כלום, אני מבין
הוא אמר ונאנח
אני: אני מצטערת
דניאל: לא זה בגללי אני כזה מטומטם
הוא אמר והלך לחדרו ואני נשארתי במסדרון לא יודעת מה לעשות
אמה: ראיתי את זה
נבהלתי כשראיתי אותה עולה את שאר המדרגות
שיט
אני: זה היה כלום באמת
אמה: אוי תסתמי אני הולכת להרוס לך את החיים מעכשיו, לא אכפת לי אפילו שאנחנו אחיות
אני: אמה..
אמה: את הולכת לעוף מהמשפחה הזאת ולא רק אני גם יעיף אותך מבית האומנה, עד שאת תשארי ברחוב ותהי לבד
היא אמרה והלכה, וואו היא ממש רעה..
בימים הבאים היא צדקה, יום למחרת הם החזירו אותי לבית אומנה ואחר הבית אומנה זרקה אותי לרחוב ועכשיו אני מחפשת מקום לישון בו...
מה שכן היא צדקה בזה שהיא אמרה שהיא תהרוס לי את החיים..
וואי איך זה אפשרי שאחותי, אחותי! תנסה להרוס לי את החיים כמה שיותר וגם תצליח.. ועוד הכל בגלל נשיקה דפוקה, ישבתי על הספסל בפארק, אני ממש לא הולכת לישון שם, מצידי שאני לא יישן בחיים!
לאף אחד אפילו לא אכפת ממני, אני לבד בעולם..
בספסל אחר שלידי ישבו כמה ילדים שדיברו אז מרוב שיעמום הקשבתי להם, אלה היו שלושה ילדים, שתי בנים ובת אחת, הם נראו לי ממש מוכרים אבל הייתי בטוחה בזה שאני לא מכירה אותם
הילדה: איזה סיפור אתם רוצים שאני אספר עכשיו?
הילד הקטן: אגדה
הוא אמר והילד שנראה יותר גדול ממנו הינהן והתלהב, מה יש להם כולה אגדות מטוממטמות
הילדה: אממ יש לי, זאת האגדה על בת הים הקטנה
הילדה התחילה לספר והם נראו ממש שקועים
אני: סליחה?
הילדה הסתובבה אליי
הילדה: כן?
אני: למה אתם כל כך אוהבים אגדות?
הילד הקטן: כי הם.. אממ
הוא ניסה לחפש תשובה
הילדה: אגדות הן מעניינות וזה פשוט כיף לשמוע ולספר אותן
אני: אבל זה פשוט הורס את החשיבה, מי שאוהב אגדות חושב שהחיים הם כמו באגדות ושתמיד, בסוף כולם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה
הילדה: וזה נכון
אני: לא ממש
הילדה: אז אני אגרום לך לשנות את הדעה הזאת
העיר אמרה וחייכה
הילדה: אני ונדי ואלו האחים שלי, ג׳ון ומייקל
אני: היי אני מאי ואני בטוחה שאת לא תצליחי לשנות את דעתי
ונדי: את יודעת מה? אם אני אצליח לשנות את דעתך את עושה את מה שבא לי ואם אני לא אצליח אני עושה את מה שבא לך, סגרנו?
אני: סגרנו
ונדי: יופי זה עד סוף השנה
ג׳ון: אנחנו לא נראים לך מוכרים?
אני: האמת שכן
מייקל: זה כי אנחנו נראים כמו הדמויות מפיטר פן
אני: באמת?
נראתי מופתעת, כי כמו שאתם כבר יודעים אני לא ממש אוהבת. אגדות אז בטח גם שאני אדע איך הדמויות נראות או משהו כזה
ונדי: וואי וואי הולכת להיות לי עבודה קשה איתך
היא אמרה ואני צחקתי והיא אחרי
ונדי: טובה אנחנו צריכים לחזור הביתה ביי מאי
אני: ביי
אמרתי וניפרדתי מהם, טוב לפחות יש לי חברים חדשים..
התהלכתי לי בפארק וחשבתי, על אמה, דניאל, גל, רוי, קטרין ו..איידן, בזמן האחרון אני חושבת הרבה על איידן ועל..הנשיקה שלו עם קטרין..
הם זוג עכשיו? הם שכחו ממני?
שאלות רבות רצו בראשי עד שפתאום נתקעתי במישהו, נפלתי לרצפה והרמתי את ראשי
איידן: לא נמאס לך להתנגש בי?
הוא אמר, גיחח והושיט את ידו לעזרה, קמתי בלי עזרתו ורק הסתכלתי עליו כועסת
איידן: נו בחייאת מאי למה את כועסת עליי? זה בגלל הנשיקה?
הרגשתי את סומק לחיי
אני: לא
אמרתי והסתובבתי, מקווה שהוא לא ראה אותי מסמיקה, הוא התקרב ולחש לאוזניי
איידן: יפה לך אדום
וואי בטח נראתי כמו עגבנייה כשהוא אמר את זה
אני: אני לא מסמיקה
אמרתי בלי להסתובב אליו
איידן: אז תסתובבי
נשמתי עמוק, הסתובבתי וקיוויתי שהסומק ירד קצת
והוא? הוא רק הסתכל עליי וגיחח
איידן: טוב אני צריך ללכת
הוא אמר והלך ואני רק הסתכלתי עליו הולך
ונדי: אז את אוהבת אותו
אני: יואו ונדי הבהלת אותי
אמרתי כשהסתובבתי וראיתי אותה מסתכלת עליי מחייכת
ונדי: את אוהבת אותו
היא אמרה שמה לה לסומק שעל לחיי
אני: אבל מה זה משנה בכלל, יש לו חברה
אמרתי ונאנחתי
ונדי: באמת?
היא נראתה מופתעת
ונדי: דווקא לפי איך שהוא הסתכל עלייך, הוא גם אוהב אותך
הפעם זה היה תורי להיות מופתעת
אני: באמת?
ונדי: כן
אני: לא אין סיכוי, יש לו חברה והוא אוהב אותה
אמרתי מבטלת את דבריה
ונדי: איך את כל כך בטוחה? את סתם מבטלת דברים
אני: כי ראיתי אותו מתנשק איתה..
ונדי: אבל בטח זה היה כלום
ונדי אמרה, מנסה לעודד אותי
אני: ונדי אני יודעת מה ראיתי והוא אוהב אותה אז תעזבי אותי טוב?
ונדי: טוב, הלכתי ביי
היא אמרה, חיבקה אותי והלכה
והינה, אני שוב לבד..
קטרין: מאי הינה את! חיפשתי אותך בכל מקום
אני: או היי קטרין
אמרתי מבואסת
קטרין: תיראי אני רוצה לדבר איתך עליי ועל איידן
אני: זה לא עינייני
קטרין: אני אוהבת אותו
היא זרקה עליי את הפצצה ככה סתם בלי אזהרות
אני: מה?!
קטרין: אני לא ידעתי איך להגיד לך את זה כי את שונאת אותו וזה ואני עשיתי את עצמי גם שונאת אותו כדי שלא תרגישי לבד
הייתי פשוט המומה, שונאת אותו? אם ככה נקראת האהבה שלי אליו אז אני מאוד שונאת אותו
אני: אז אתם זוג?
קטרין: לא ממש.. את חושבת שהוא אוהב אותי?
אני: כן ברור הוא בטח מרגיש אלייך אותו דבר
אמרתי מנסה לחייך
קטרין: אני הולכת אליו עכשיו הביתה להגיד לו מה אני מרגישה
אני: בהצלחה
התחבקנו ונפרדנו ואני הרגשתי את הדמעות מאיימות לצאת, לא אסור לי לבכות, למה אני בוכה בכלל??
ניכנסתי לתוך השיחים והתחלתי לבכות עד שפתאום שמעתי קולות
איידן: מאי את פה?
שתקתי, אני לא רוצה שהוא יראה אותי בוכה אבל לא, דווקא בזמן שניסיתי להיות הכי בשקט שאפשר נחתה עליי דבורה, ניסיתי לא לזוז כדי שהיא תעוף אבל היא לא זזה ואני פוחדת מדבורים אז הייתי חייבת לזוז ואחרי שזזתי קצת היא עפה וקיוויתי שאיידן לא שמע אותי
איידן: מה את עושה פה?
הוא שאל כשנכנס בשיחים, שיט הוא שמע אותי, ישר ניגבתי את הדמעות כדי שהוא לא יראה שבכיתי אבל הדמעות לא הפסיקו לרדת
איידן: מה קרה?
אני: כלום פשוט תעזוב אותי אני רוצה להיות לבד
איידן: למה? בשביל לבכות?
אני: אני לא בוכה
ניסיתי להסתיר את הדמעות אבל לא כל כך הצלחתי
איידן: זה שאת בוכה לא אומר שאת חלשה זה רק אומר שהיית חזקה יותר מידי זמן..
הסתכלתי עליו והוא הסתכל עליי וזה פשוט קרה, התנשקנו
הרגשתי כל כך טוב ורע בנשיקה הזאת אז עצרתי אותה
אני: אני מצטערת איידן אני לא יכולה לעשות את זה לקטרין
אמרתי ורצתי מהר מהמקום