החיים הם לא כמו באגדות

פרק 22

פרק 27
ונדי: את בטוחה?
אני: כן
ונדי: בטוח
אני: ונדי פשוט לכי תדברי איתו
ונדי: אבל את אוהבת אותו, לא?
אני: כבר לא, עכשיו אני כבר שונאת אותו
אמרתי את החלק האחרון בלחש ונאנחתי
ונדי: את לא מתכוונת לזה?
היא שאלה, כנראה שמעה גם את מה שלחשתי
אני: כבר אמרתי לך אני לא מסוגלת לבטוח בו יותר
ונדי: ובי כן?
אני: כן..לא יודעת..משהו אצלך שונה אני לא יודעת איך להסביר את זה
היא נשמה עמוק ונראתה מאוד מרוגשת
ונדי: אוקי אז הינה אני הולכת לדבר איתו
אני: אל תתרגשי יותר מידי, הכל יהיה בסדר
אמרתי לה וחייכתי, אולי אני עוד מרגישה פרפרים בבטן כשאני רואה אותו אבל הוא לא בשבילי, הוא יכול לשקר לי כל החיים ואני יחשוב שזאת האמת
ונדי יצאה מהדלת ושמעתי אותה מדברת עם איידן
ונדי: איידן?
איידן: מה?
ונדי: תראה חשבתי ש..אולי..אממ
איידן: כן?
ונדי: אתה רוצה ללכת איתי לאכול גלידה?
איידן: אוקיי
ונדי: באמת?! כלומר יופי אממ מחר?
הוא צחק קצת ואמר
איידן: בסדר
שמחתי בשבילה אבל עדיין הרגשתי קצת קנאה פתאום הדלת נפתחה וראיתי את איידן
איידן: אז זהו את שונאת אותי?
אני יודעת שבטח אתם רוצים שאני ואיידן נהיה ביחד אבל העולם האמיתי הוא לא אגדה במיוחד לא עם הבעיות שאני ואיידן מתמודדים איתו
אז הינה אני משקרת לו ואומרת את ארבעת המילים שהורסים את ליבו ואת רגשותיו אך גם את שלי ואלוהים זה הרגיש נוראי
אני: אני לא אוהבת אותך
אני אומרת בקול חרישי בידיעה שזה מספיק גבוה כדי שהוא ישמע והוא? הוא נהיה בשקט, כאילו הוא הפסיק לנשום
איידן: למה את מתכוונת? האם הייתי כלום בשבילך מאי? האם בכלל אכפת לך ממני?
הוא שאל עצבני ומתוסכל אך עדיין יכולתי לשמוע את העצבות בקולו, הכמות המושלמת של העצב כדי לגרום לדמעות להחליק מעיניי אל לחיי ממילותיו
אני: לא איידן, אכפת לי ממך, אל תגידי את ז-
ניסיתי לומר אך הוא קטע אותי
איידן: האם הייתי שום דבר מאי, האם אכפת לך בכלל ממני? כל הזמן שביזבזתי עלייך!
הוא צועק והוא בכה והעצבים מתערבבים בקולו בזמן שהוא ממשיך לצעוק עליי
איידן: למה בכלל התאהבתי בך?! ידעתי שזה לא יעבוד בסופו של דבר, אבל לא חשבתי שלא תאהבי אותי, למה בכלל התאהבתי במישהי כלבה כמוך?!?
הוא ממשיך לצעוק, גורם לדמעות ליפול במורד לחיי
לשמוע את איידן אומר דברים כאלה גורם לליבי להישבר, למה לא יכולתי להגיד לו את האמת? למה המערכת יחסים שלנו לא יכולה להיות נורמלית מספיק בשביל לעשות את זה?
אני: אני מצטערת, אני כל כך מצטערת איידן
אני אומרת, מנסה לנגב את הדמעות מפני, אך זה לא עוזר כי הן ממשיכות לרדת
אני: אף פעם לא התכוונתי לפגוע בך איידן, אני מצטערת
אני אומרת לו את המשפט האחרון שוב ושוב וכשהוא מדבר אני לא שומעת שום רגשות בקולו, כמו לדבר אל רובוט אבל בלי החשמל הסטטי
איידן: ידעתי שלא הייתי צריך להתאהב בך, ביי פרינססה
הוא אמר ויצא מהחדר משאיר אותי מסתכלת על הדלת שנסגרה עם הדמעות שיורדות בלי הפסקה..