איך אני אסביר עכשיו מה קרה, איך אני אסביר להם שיש לי סיוטים על מישהי שאני לא מכירה, על אשתו של המנהל שלי, מה להגיד?
זה כל כך מסובך..
נרו: היא מתעוררת
״את בסדר?״
אישתו של רון שואלת
אני: כן סליחה שצרחתי
אמה: מה קרה?
אני: אני יספר לך אחר כך
נרו: ולי
אני: טוב
רון: טוב אז..נרו, אמה ומאי, תכירו זאת אשתי, לי
לי: שלום
היא חייכה אליי ואל אמה, רון צדק, היא, אני, אנחנו באמת דומות
אמה; וואו
היא אמרה וצחקה
נרו: איזה מוזר זה
אמר נרו מביט בי, באמה ובלי
דניאל: זה פשוט מוזר
אמה ולי המשיכו להביט אחת בשנייה ואני פשוט ברחתי משם, זה יותר מידי מוזר לי
דניאל: מאי!
הוא הגיע לידי ועצר אותי
אני: מה?
דניאל: אנחנו צריכים לברר את מה ששמענו
אני: אתה צודק אבל מה כבר נעשה?
שאלתי, מודה בכל ליבי על זה שהוא לא שאל אותי למה ברחתי
דניאל: נעקוב אחריהם?
אני: כן..לא..אני לא יודעת! אני מבולבלת, נמאס לי כבר, נמאס לי לא לדעת כלום בזמן שכולם מסתכלים עליי כאילו אני צריכה לעשות משהו והם לא מבינים שאני לא יודעת מה!
דניאל הסתכל עליי במבט מרחם, וואי איך אני שונאת שמסתכלים עליי ככה!
ברחתי ממנו כשהוא נשאר מאחוריי, נמאס לי לא לדעת כלום, אני עכשיו הולכת לגלות הכל ולא אכפת לי שזה יהיה במחיר החיים שלי!
נכנסתי לפארק מחפשת אותו במבטי, הוא חייב להיות פה!
אני: איידן!
צעקתי כשמצאתי אותו
הוא התקרב אליי מבולבל
איידן: קרה משהו?
אני: אני רוצה שתספר לי הכל עכשיו! על כל מה שהיה לפני ששתיתי את הבקבוק הארור הזה, בבקשה איידן אני לא מסוגלת לחיות בחוסר מודאות
איידן: את בטוחה?
הינהנתי
איידן: אז בואי נלך לדבר במקום יותר שקט
הוא לקח אותי למקום מוכר, הסתכלתי סביב ולא הבנתי למה הוא כל כך מוכר
אני: למה המקום הזה כל כך מוכר לי?
מילמלתי לעצמי וכנראה שאיידן שמע אותי
איידן: כי כאן..כאן ירו בך..
אני: מה?
איידן: וכאן גם היית כלואה..
אני: מי כלא אותי פה?
איידן נאנח ואמר
איידן: אני..
אני: א..תה?
מילמלתי מתרחקת ממנו
איידן: רגע חכי רצית לדעת את כל מה שקרה לך, לא?
אני: אני..אני לא יודעת, אני מבולבלת
איידן גיחח והסתכל עליי מוזר
איידן: את כל כך שונה ממנה
אני: ממי?
שאלתי מבולבלת
איידן: ממאי הקודמת
אני: במובן הטוב או הרע?
איידן: משהו באמצע
אני: למה טוב?
איידן: כי היית במין דיכאון כזה לפני השיכחון
אני: ולמה רע?
איידן: כי את שכחת את האהבה שלנו
אני: אם באמת אהבתי אותך מקודם אז אני אוהב אותך גם עכשיו
איידן: אבל אני לא יכול לחכות יותר, את משגעת אותי, אני אוהב אותך
היתה שתיקה מביכה כזאת, לא ידעתי מה להגיד אז עשיתי את הדבר הראשון שהיה לי בראש.
התקרבתי אליו ונישקתי אותו נשיקה עדינה תוך כדי שאני מרגישה צמרמורות נעימות
איידן: את שינית אותי, הייתי אחר, רע ואת עשית ממני בן אדם אחר
אני: וזה רע או טוב?
איידן חייך אליי וחיבק אותי ואני עצמתי את עיניי.
פתאום קיבלתי כאב ראש חזק שהתמוטטי לרצפה, צרחתי מכאבים פתאום הרגשתי שמזריקים לי משהו ונכנסתי לשינה עמוקה..
התעוררתי בחדר שנראה מוכר, קמתי מהמיטה בפתאומיות ופתאום הרגשתי תחושה רעה כאילו קרה פה משהו נוראי.
יצאתי מהחדר כשאני רואה במסדרון דם יבש, אבל הרבה דם
״מה קורה פה?״
מילמלתי לעצמי
״אני רואה שסוף סוף התעוררת למקרה שגם אותי שכחת אני ניק״
הסתובבתי אליו רואה אותו מכוון אליי אקדח
אני: מה אתה עושה?
ניק: גומר את העבודה
עצמתי את עיניי שומעת את קול היריה..
נקודת מבט כללית:
ניק בורח מהמקום ואיידן מוצא את מאי וקורא לאמבולנס.
מאי מגיעה לבית החולים מדממת
ושם היא עוברת טיפולים אבל הרופאים לא מצליחים לטפל בה
היא מגלה שרון ולי הם ההורים שלה והיא נפרדת מכולם כי היא יודעת שהיא לא תשרוד,
כולל איידן שמתחיל לבכות ולא מסכים לעזוב לה את היד
ובסוף שנייה לפני שפורחת נשמתה היא אומרת את המשפט שלה שגורם לכולם לבכות יותר
״מה לעשות כמו שאני תמיד אומרת החיים הם לא כמו באגדות שבסוף כולם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה...״
היא עוצמת את עינייה ונשמתה פורחת, היא מפסיקה לנשום
ובמכונה הזאת שומעים רק את הציפצוף הארוך הזה, ציפצוף המוות..״
הווילון האדום ירד למטה ואז הסתדרנו בשורה, הווילון נפתח שוב והשתחוונו לקהל שמחא לנו כפיים.
אוי הי חשבתם שזה אמיתי?
אני מצטערת אם הדאגתי אתכם או משהו כזה, אני שני ואני תלמידת תיכון ושחקנית ואני משחקת בכל מיני סדרות ותיאטרונים וזה אחד מההצגות שאני משחקת בו, כשסיפרו לי בפעם הראשונה שנבחרתי לתפקיד הראשי כמעט התעלפתי מרוב אושר:)
טוב עכשיו אני סתם חופרת..
מקווה שנהנתם מההצגה:)
ואל תשכחו להגיד לי איך הייתי:)
YOU ARE READING
החיים הם לא כמו באגדות
Chick-Litמאי היא הבכורה בבית ויש לה אחות קטנה, מאז שאביהן בגד באמא שלהן ועזב את הבית, האמא נכנסה לדיכאון ונהייתה חולה ומאי צריכה לטפל בהכל בבית.. למאי יש רק חברה אחת שהיא ממש ההפך ממנה (בבית ספר כולם חושבים שמאי היא ילדה מוזרה וחנונית) קוראים לחברה שלה קטרין...
