החיים הם לא כמו באגדות

פרק 24

איידן: אני רואה שאני מפריע לכם, אני אלך
התרחקתי מנרו ואמרתי
אני: כולה התחבקנו איידן
איידן: בסדר לא אמרתי כלום
נרו: אני ישאיר אתכם לבד
הוא אמר ולפני שעצרתי אותו הוא הלך, לא רציתי להיות שוב לבד עם איידן..
אני: אז מה רצית?
איידן: למה את חושבת שרציתי משהו?
אני: אממ נכנסת לפה ורק אני נמצאת פה בדרך כלל
איידן: כולה רציתי שנשלים ואז ראיתי אותך מחבקת אותו
הוא אמר בעצבנות
אני: אני לפחות לא זאת שיוצאת עם ונדי
שיט למה אמרתי את זה
איידן: אז את מקנאה?
הוא שאל כשהוא מגחח, וואי בחיי שלפעמים בא לי לרצוח אותו
אני: לא
אמרתי והרגשתי את לחיי מתחממות
איידן: בסדר
הוא אמר בזילזול
אני: ואתה סתם מתעצבן שחיבקתי את נרו, הוא חמוד
איידן: בסדר פרינססה
אני: אז למה באת בכלל?!? אתה סתם מעצבן אותי
איידן: כי רציתי להגיד לך שאני ונדי התנשקנו בסדר?!? ולא רציתי שתגלי את זה בדרך אחרת
הוא אמר עצבני, יצא החוצה וטרק את הדלת
מה? ונדי ואיידן התנשקו?
לא זה לא אמיתי אני סתם חולמת, זה רק חלום! נכון?
טוב מה אכפת לי בכלל, אני כבר ככה לא אוהבת אותו..
נרו נכנס
נרו: את בסדר? איידן יצא מפה די עצבני
אני: אני בסדר אני בסדר
נרו: הוא היה החבר הזה שלך, אה?
אני: כן אבל נפרדנו ואז הוא בא להגיד לי שהוא נישק את חברה טובה שלי
נרו: ואיך את?
אני: בסדר, כנראה.. אבל עזוב אני בכלל זאת שאמרה לו שאני לא אוהבת אותו
נרו: טוב לפחות אני יכול להגיד לך דבר אחד
אני: שזה?
נרו: אתה אף פעם לא מפסיק לאהוב מישהו שאהבת , אתה פשוט מתרגל לחיות בלעדיו.. תאמיני לי זה מניסיון
אני: אוי נרו, אני חופרת על איידן ואתה פה עובר שבירת לב, מה קרה?
נרו: עזבי סתם סיפור מסובך
אני: ומה קרה בסוף?
נרו: זה סתם, אני אהבתי אותה והיא בסוף עזבה אותי..
אני: נרו..
נרו: אני בסדר באמת, במיוחד שהכרתי בזמן האחרון מישהי חמודה
הוא אמר וחייך אליי
אני: אוי תודה, גם אתה חמוד
נרו: מי דיבר אלייך בכלל
אני: הי
אמרתי, צחקנו וניסיתי להרביץ לו, לא ממש הצלחתי, היינו ממש קרובים..
פתאום הדלת נפתחה וונדי נכנסה
ונדי: אני מפריעה?
ישר התרחקתי ממנו, מה עמד לקרות פה לעזאזל?!?
אני: לא את ממש לא מפריעה
אמרתי יודעת שאני ממש אדומה
נרו: טוב אז אני אלך
הוא יצא מהדלת כשונדי מסתכלת עליי המומה
ונדי: מה יש בינכם?
אני: כלום
אמרתי והסמקתי, אני אפילו לא יודעת למה
ונדי: כן בטח, אני אבדוק את זה אחר כך אבל עכשיו אני רוצה לספר לך משהו ממש חשוב
היא אמרה וחייכה חיוך גדול
אני: התנשקת עם איידן
אמרתי באדישות
ונדי: התנשקתי ע-, כן איך ידעת?
היא שאלה מופתעת
אני: סתם איידן בא להגיד לי את זה מקודם
אמרתי ונאנחתי
ונדי: ואת בסדר עם זה?
אני: כן ברור
אמרתי עם חיוך מזוייף
ונדי: יופי, זה היה כל כך קסום..
ונדי המשיכה לדבר ולדבר על הדייט שלה איתו ועל..הנשיקה..
אוף אני לא יודעת כבר מה אני מרגישה, מצד אחד עדיין יש לי רגשות לאיידן אבל אני לא מסוגלת לסמוך עליו ומצד שני אני ונרו כמעט התנשקנו..
מה לעשות??
ונדי: ..ואז התקרבנו וזה קרה, התנשקנו!
ונדי אמרה עם חיוך ענקי וחולמני, מעירה אותי ממחשובותי
אני: מזל טוב
חייכתי חיוך גדול ומזוייף
ונדי: זה היה פשוט קסום
אני: ונדי את יכולה להשאיר אותי לבד? כואב לי הראש
ונדי: אוקי ביי
היא אמרה והלכה
ממש לא נעים לי ממנה, אבל לא יכולתי יותר לשמוע אותה מדברת עליה ועל איידן, זה פשוט..לא יודעת..עזבו אותי בשקט נמאס לי מהעולם הזה..ועוד לחשוב שעוד לפני חצי שנה חשבתי שהחיים שלי לא יכולים להיות יותר גרועים..
הדלת נפתחה ונרו נכנס, בזמן האחרון הוא נכנס הרבה, הוא היחידי שאני באמת יכולה לדבר איתו
נרו: איך את מרגישה?
אני: אני מרגישה גיהנום
אמרתי ונאנחתי
נרו: מה קרה?
אני: החיים זה מה שקרה, בכל פעם שאני חושבת שלא יכול להיות יותר גרוע אני טועה
נרו: מבין אותך...אבל החיים מפילים אותך ואת צריכה לקום
אני: ואם אני לא מצליחה?
נרו: תנסי שוב ושוב עד שתצליחי
הוא אמר וחייך אליי חיוך מעודד
אני: אתה יכול להביא לי נייר ועיפרון?
נרו: אוקי חכי שנייה
הוא יצא וחזר אחרי חמש דקות עם מה שביקשתי ממנו, לקחתי את העיפרון והדף ופשוט התחלתי לצייר, זה מה שתמיד הייתי עושה כשהייתי רוצה לברוח מהכל, הייתי בונה לעצמי בועה משלי ומציירת, מבלי לחשוב, ככה הייתי נרגעת..
אחרי שגמרתי את הציור נשמתי עמוק וראיתי שכבר מאוחר ונרו עדיין מאחורי
אני: וואו הרבה זמן עבר?
נרו: כן את פשוט שקעת לתוך הציור
אני: זה מה שאני עושה כדי להירגע ואתה?
נרו: מה אני?
אני: מה אתה עושה כדי להירגע?
נרו: אני פשוט הולך לשחות
אני: גם בחורף? בקור?
נרו: כן, זה מרגיע אותי
אני: אוקי..
נרו: טוב אני אלך להביא לך לאכול
הוא אמר ויצא מהדלת ואני רק הסתכלתי על החלון, על הטיפות שיורדות, אני כל כך רוצה כבר לצאת החוצה, להיתרטב מהגשם שיורד, אני כל כך אוהבת את החורף, כי הוא זה שמייצג את החום והאהבה, כשכולם בבית צפופים ביחד מול האח, משחקים משחקי חברה, החום והאהבה האלו היו כל כך חסרים לי, מאז ומעולם לא הרגשתי את הרגשות האלו, טוב הרגשתי את האהבה עם איידן לפני שהכל נהרס ושהוא הפך להיות החבר של ונדי...
הדלת נפתחה ואיידן נכנס, אוי נו מה הוא רוצה עכשיו?!?
איידן: מה עשית עם נרו עד עכשיו?!?
אני: זה לא עיניינך
איידן: מאי תעני אני לא צוחק איתך
אני: כולה דיברנו, אפשר לחשוב
איידן: תפסיקי להיות איתו!
אני: מה נראה לך?!? אנחנו לא ביחד!
איידן: אז מה תפסיקי להיות איתו!
פה כבר התעצבנתי ברמות, מה נראה לו?!?
אני: איידן מה אתה חושב? שלך מותר להיתנשק עם אחרות אבל לי אסור אפילו לדבר עם בנים אחרים?!? אז תחשוב שוב כי אתה טועה!
איידן הסתכל עליי מעוצבן והסתלק מהחדר, איזה אידיוט
נרו נכנס
נרו: קרה משהו?
אני: האיידן המטומטם הזה חושב שהוא יכול להגיד לי מה לעשות ועוד עד שסוף סוף נרגעתי הוא בא ומתחיל לעצבן אותי
אמרתי בעצבים
נרו: את רוצה לצאת החוצה?
אני: לגשם?
שאלתי אפילו שלא היה לי אכפת בכלל מזה שיורד גשם העיקר לצאת החוצה
נרו: כן זה כיף
הוא אמר וחייך אליי ואני אליו, הוא אחז בידי והוציא אותי מחוץ לדלת בפעם הראשונה, הכל היה כל כך מוזר, הוא הוביל אותי כשכולם מסתכלים עליי מוזר אבל הם גם מחייכים
הצלחנו לצאת החוצה ואני רק הסתכלתי מסביב, כל כך התגעגעתי לבחוץ, נשמתי את האוויר הצח והסתובבתי במקום כשהגשם יורד עליי ועל נרו
אחרי חמש דקות כבר היינו ספוגים מרוב מים אבל זה לא הפריע לי, כל כך. התגעגעתי להיות בחוץ
נרו: נו איך את?
אני: בסדר
אמרתי וחיבקתי אותו, קירבנו את ראשינו והיינו כל כך קרובים לנשיקה אבל פתאום הרגשתי כאב חזק בצד של התפרים אבל התעלמתי מזה, רציתי להישאר קרובה לנרו..
התנשקנו וזה היה כל כך מושלם..
אבל לא יכולתי לעמוד בכאבים יותר ונפלתי על הרצפה, שומעת את נרו המודאג קורא לעזרה ואני? אני רק חייכתי כמו מטומטמת עד שאיבדתי את ההכרה..