פרק 7

989 66 0
                                    

אני: אנ..אננ..אנחנו יכולים להתחיל עם מתמטיקה
גימגמתי ממה שקרה עכשיו והוא רק הסתכל עליי וגיחח
איידן: אוקיי
אני: אז איפה אתה רוצה ללמוד?
איידן: בואי
הוא אמר ומשך אותי בזרועי תוך כדי שאני מקבלת זרמים ומסמיקה, מה יש לי?!?
איידן לקח אותי לחדר שנראה כמו כיתה, וואו עד כדי כך משעמם לבן אדם?!
אני: וואו
איידן: כן אבא שלי עשה לי את החדר הזה לכל המורות הפרטיות שלי
אני: רגע אם יש לך מורות פרטיות למה אתה צריך אותי?
שאלתי מבולבלת
איידן: פיטרתי אותן, הן עיצבנו אותי
אני: אה ואם אני יעצבן אותך אתה תפטר אותי?
איידן: את כבר עכשיו מעצבנת אותי
אני: מפונק
איידן: חנונית
אני: סתום
איידן: פרינססה
אני: אמרתי לך לא לקרוא לי ככה
אמרתי מעוצבנת
איידן: פרינססה
הוא אמר בכוונה וגיחח
אני: טוב בוא נתחיל במשוואות
איידן: מה זה?
נאנחתי
אני: אוי נו באמת, אתה לא יודע מה זה?
איידן: לא סתם עבדתי עלייך
הוא אמר וצחק
איידן: אבל עכשיו באמת, מה זה?
נאנחתי שוב והתחלתי ללמד אותו..
לאחר שלוש שעות
סגרתי את הספר ואמרתי
אני: טוב זהו אני צריכה ללכת
איידן: יש סוף סוף
הרמתי גבה והיסתכלתי עליו במבט שואל
איידן: היתכוונתי לזה שלא לומדים יותר
הוא אמר וגיחח
אני: טוב אז אני הולכת ביי
אמרתי לקחתי את הדברים והיתקמתי לעבר הדלת
איידן: רגע אני אלווה אותך
אני: אתה לא חייב, אני יכולה ללכת
איידן: צודקת אני לא חייב אבל אני צריך, עכשיו חשוך ואני לא רוצה שיקרה לך משהו.. אמ כלומר אני צריך לבוא איתך אם את לא רוצה שיקרה לך משהו..
איידן עכשיו דאג לי?!?
הבאד בוי נהיה נחמד?!
אני: אוקי..
יצאנו מהבית שלו והתקדמתי ביחד איתו כשהיינו ממש לשכונה שלי עצרתי, אני לא רוצה שהוא יראה איפה אני גרה, הוא גר בארמון ואני גרה בבית קטן ושבור, הוא יצחק עליי כל חיי
איידן: למה נעצרת?
אני: זהו איידן תודה שליוותה אותי, מפה אני אלך לבד
אמרתי ובגלל שידעתי שהוא לא יתן לי להמשיך לבד אז ברחתי לו, רצתי במהירות לביתי עד שהרגשתי שתופסים אותי ושמים לי מטפחת על האף שלי ומשם אני לא זוכרת כלום..

החיים הם לא כמו באגדותWhere stories live. Discover now