החיים הם לא כמו באגדות

פרק 26

אני: תעזוב אותי כבר!
צעקתי מנסה להשתחרר מהכיסא שאליו אני קשורה
ניק: את לא תצאי מפה כל כך מהר
הוא אמר והתחיל לצחוק..
אתם בטח מבולבלים ולא מבינים מה קורה פה ואיך ניק תפס אותי, טוב אז הכל התחיל אחרי שמרו עזב ואני בכיתי..
הדלת נפתחה וונדי נכנסה
ונדי: אני מצטערת על מקודם
אני: עזבי אותי..
אמרתי מנסה להסתיר את הדמעות
ונדי: לא, את צודקת, הכל בגללי לא הייתי צריכה ישר לקפוץ על איידן איך שנפרדתם..ואני מבטיחה לך שהוא עדיין אוהב אותך
ניגבתי את הדמעות, רגע אני עדיין אוהבת אותו בכלל?? שאלתי את עצמי וישר ידעתי כבר את התשובה..
ונדי: אז אנחנו בסדר?
אני: אני לא מאמינה שרבתי איתך בכלל על בנים מטומטמים
ונדי: הי אולי מטומטמים אבל חתיכים
היא אמרה וצחקנו ביחד
ונדי: איך את מרגישה? התפרים עדיין כואבים
אני: לא, האמת שאני כבר בקושי מרגישה אותם
ונדי: יופי אז את רוצה לצאת החוצה?
אני: כן כן כן
אמרתי בהתלהבות, היא חייכה ויצאנו החוצה, הסתכלתי מסביבי וראיתי הרבה ילדים, כאלו שבני גילי וכאלה שגדולים יותר, את חלקם הכרתי מבית האומנה אבל את השאר לא ממש הכרתי אבל הם נראו לי מוכרים..
יצאנו החוצה ונשמתי את האוויר הצח
ונדי: התגעגעת לבחוץ, אה?
אני: כן..
ונדי: תספרי לי מה קרה עם נרו?
אני: כלום..אממ..טוב רבנו קצת ו..די זרקתי אותו?
ונדי: מה למה? הוא חמוד
אני: עזבי סתם..
אמרתי ונאנחתי, היינו בשקט כמה דקות עד שונדי שאלה
ונדי: תגידי מה את יודעת עליו?
אני: לא הרבה..ואת?
ונדי: אני רק יודעת שהוא בא לפה כדי לאתר את המשפחה שלו
אני: כן את הסיפור שלו שמעתי, ואת?
ונדי: כן..האמת? עכשיו כשאני חושבת על זה החיים שלו דומים קצת לשלך לא?
אני: נראלי..
חשבתי על זה קצת ואז אני וונדי קפצנו ביחד
אני: רגע את חושבת שהוא-
ונדי: את חייבת לבדוק את זה!
אני: כן, אבל איפה הוא?
ונדי: תלכי לחדר שלך ואני אגיד לו לבוא לשם
היא אמרה, נכנסנו פנימה, הלכתי לחדר שבו הייתי וחיכיתי
הדלת נפתחה ונרו נכנס
נרו: רצית ממני משהו?
אני: מה השם משפחה שלך?
שאלתי ישר
נרו: ג׳ונתן
הוא אמר ואני רק הסתכלתי עליו בהלם
אני: מה אמרת?
נרו: הכל בסדר מאי?
אני: כן פשוט..זה גם השם משפחה שלי ושל אמה
נרו: מי זאת אמה?
אני: אחותי התאומה..
הפעם זה היה תורו של נרו להיות בהלם
אני: אז אנחנו אחים?
שאלתי עדין בהלם
נרו: לא יודע, כנראה
אני: אבל איך זה אפשרי, אנחנו אפילו לא דומים
נרו: אולי אחד מאיתנו דומה יותר לאמא או אבא שלנו
אני: כמה זמן לא שמעתי את המילים האלו
אמרתי מגחחת בעצב
נרו: אבל היית מאומצת לא? אז לא קראת להם אמא ואבא?
אני: עומר, האבא המאמץ שלי היה ניק
נרו: כן אני יודע אבל לפני שידעת מה הוא עושה
אני: לא יודעת..כנראה מאז ומעולם הרגשתי שהם לא באמת ההורים שלי..
אמרתי בעצב והורדתי את ראשי לרצפה
נרו: הי הכל יהיה בסדר
הוא אמר מרים את ראשי בעזרת אגודלו, גורם לי להסתכל על העיניים הגדולות הכחולות שלו
אני: אבל אתה בעצמך אמרת שההורים שלנו מתו
נרו: האמת..אני לא ממש יודע אם ההורים שלי באמת מתו אני רק יודע שהם היו באיזה בית חולים ומאז לא שמעתי מהם אז חשבתי שהם מתו..
אני: אז אתה חושב שהם עדיין בחיים?
נרו: אני לא יודע..
היינו בשקט כמה דקות
אני: אז אנחנו היינו זוג לא נכון אה?
אמרתי מצחקקת, חושבת על זה שיצאתי עם אח שלי, איכסס
נרו: כן אה
הוא אמר מצחקק ביחד איתי
אני: אני לא מאמינה שיצאתי עם אח שלי ועוד שהתנשקתי איתו, איכס
אמרתי ועשיתי פרצוף נגעל
נרו: הי לא הפריע לך להיתנשק איתי כשעוד לא ידענו שאנחנו אחים
אני: כן אבל עכשיו כשאני יודעת שהתנשקתי עם אח שלי, טוב זה די מגעיל
נרו: טוב את די צודקת אחות קטנה
הוא אמר וחיבק אותי
אני: טוב אז נצא החוצה? בטח ונדי כבר רוצה לדעת מה גיליתי
נרו: בטח היא תהיה בשוק
הוא אמר ויצאנו החוצה וראינו את ונדי ואיידן
ונדי: אז?
נרו: גילינו שאנחנו אחים
ונדי: וואו באמת?
אני: כן, גיליתי את האחים שלי וכנראה שההורים שלנו לא מתו אז אנחנו נתחיל לחפש אותם
אמרתי מרוגשת
איידן: בהצלחה
הוא אמר באדישות גמורה והסתכל עליי בכעס
אוףף הכל בגלל הריב המטומטם הזה
למה בכלל הלכתי לדבר איתו?! עכשיו הכל עוד יותר מסובך ממה שהיה..
אני עדיין במקום החשוך והמחניק הזה, ניק אמר שהוא לא יוציא אותי עד שאיידן יבוא ויתן לו את הכסף שלו
כל שעה ניק נכנס ומסתכל עליי ומחייך חיוך מטריד, אז באיידן כבר יביא לו את הכסף המטומטם הזה..
לפני שעתיים
נרו וונדי התחילו לדבר ואיידן התרחק מאיתנו ואני רדפתי אחריו
אני: איידן חכה!
איידן: מה את רוצה?
הוא שאל באדישות שעיצבנה אותי
אני: למה בכלל אתה כועס עליי אני זאת שצריכה לכעוס עלייך!
איידן: אני לא כועס
אני: בסדר
איידן: פשוט תעזבי אותי ותמשיכי לחיות את החיים המושלמים שלך, לכי תחפשי את המשפחה שלך
אני: איידן..
איידן: חשבתי שלפחות אני לא היחיד שאין לו משפחה אבל אז את גילית שבעצם יש לך משפחה ואני? אני נשארתי לבד ועכשיו את הופכת אותי לקיטשי סתכלי מה את עושה לי
אני: איידן אתה לא לבד-
הוא קטע אותי כשאמר
איידן: אני לבד! ונדי נפרדה ממני, את שונאת אותי ונרו? האמת אני בקושי מכיר אותו
אני: אז תכיר אותו וחוץ מזה מי אמר לך שאני שונאת אותך?
איידן: את
אני: תראה אני לא התכוונתי לזה שאני שונאת אותך פשוט..אממ אתה יודע מה בוא נפתח דף חדש, סגור?
אמרתי מחייכת אליי חיוך
איידן: בסדר
אני: היי אני מאי ואתה?
אמרתי מושיטה לו יד ללחיצה
איידן: איידן
חייכנו אחד לשני ולרגע אחד הכל נראה מושלם, גיליתי שיש לי משפחה השלמתי עם ונדי ואיידן, הכל טוב...יותר מידי טוב
איידן ואני חזרנו לנרו וונדי ושיתפתי אותם בהרגשות שלי
אני: הכל יותר מידי מושלם, הולך לקרות משהו רע!
ונדי: אוי אל תגזימי
איידן: לא יקרה כלום
נרו: ממה את פוחדת אחות קטנה?
הוא שאל וקרץ
אני: אני לא פוחדת מכלום אני רק מזהירה אתכם
איידן: הכל יהיה בסדר פרינססה
חבל שהם לא הקשיבו לי..
הם הלכו ואני חזרתי לחדר שלי, אני עדיין צריכה לנוח..
פתאום שמעתי דפיקה בדלת, זה מוזר, ממתי הם דופקים בדלת??
ואני כמו סתומה שבחיים לא ראתה סרטי אימה פתחתי את הדלת וראיתי את ניק מולי מצמיד לאף שלי מטפחת, ניסיתי שלא לנשום אבל הראות שלי כבר התפוצצו ונשמתי ומאז הכל שחור..
ואת ההמשך אתם כבר יודעים...