החיים הם לא כמו באגדות

פרק 17

אחרי שנגמרו כל האימונים הגיע הרגע האמיתי, גיליתי שכל מי שבחבורה הזאת של אלה גדולים ממני בהרבה
נכנסו לבית שכנראה הוא של ניק, התפצלנו ונכנסתי לחדר קטן, היה בו מיטה, ארון וזהו
איידן: מה את עושה פה?!
הסתובבתי וראיתי את איידן מסתכל עליי כועס
אני: משהו
איידן: תעני!
הוא אמר בקול, הוא עוד יסגיר אותנו
אני: שקט אתה תסגיר אותנו
לחשתי אליו
איידן: אז תסבירי לי מה את עושה פה
אני: אני פה עם אלה
הייתי די בטוחה שהוא לא יכיר אותה אבל אז הבנתי שטעיתי כשהוא אמר
איידן: אלה?! אלה גייסה אותך?!? וואי היא השתגעה לגייס ילדה קטנה
את החלק האחרון הוא מילמל אבל עדיין הבנתי אותו וכבר לא היה לי אכפת שאני צריכה להיות שקטה
אני: ילדה קטנה?!? אוי תסתום אתה כולה גדול ממני בשנה, אפשר לחשוב
איידן: שקט
פה כבר ממש התעצבנתי
אני: אתה זה שמרעיש פה!
פתאום שמעתי קול גברי, הסתובבתי וראיתי את ניק מכוון אלינו רובה,שיט
ניק: ומה אתם עושים פה?
איידן: תוריד את הרובה ניק אתה לא צריך אותו
איידן ניסה לשכנע אותו, לא שזה כל כך עזר
ניק: נראה לך שאני אתן לכם לברוח על כך שפרצתם לי לבית?!
הוא אמר וגיחח, וואי אני שונאת את הבן אדם הזה
אני: לא עשינו לך כלום
ניק: את תשתקי יש פה מישהי שאת צריכה לפגוש
הוא אמר ואז אלינור נכנסה אבל היא נראתה שונה, בוגרת יותר
אני: אלינור?
אלינור: את בטח שואלת את עצמך איך אני נראת ככה, אז את בטח צריכה לדעת שאני לא בת 9 אלה 16
אני: מה?!?
אלינור: כן אני די נמוכה לגילי, אני יודעת
אני: אלינור אבא שלך הוא רשע איך את לא רואה את זה?!
אלינור גיחחה
אלינור: הוא לא באמת אבא שלי אני מאומצת בדיוק כמוך, פשוט אני בחרתי בדרך הנכונה ואת לא
מה?!
אני: ומה קרה שעכשיו את מספרת את זה?
אלינור: כי מגיע לך לדעת את זה לפני שאני אהרוג אותך
היא אמרה, הוציאה את הרובה וירתה, עצמתי את עיניי
נשמעה יריה
לא הרגשתי כלום פקחתי את עיניי וראיתי שאלינור וניק הלכו, לא הבנתי איך היא לא הצליחה לפגוע בי ואז ראיתי את איידן על הרצפה
אני: איידן!
הוא הגן עליי בגופו
איידן: שיקרתי לך מאי
הוא אמר בקול חלש, ניסיתי לעצור לו את הדם, הוא צריך רופא עכשיו!
אני: תישאר איתי איידן, הכל יהיה בסדר
איידן: שיקרתי לך, אני אוהב אותך
אני: גם אני אוהבת אותך
הדמעות ירדו וכבר לא היה לי אכפת, הדופק שלו ירד וירד
איידן: חשבתי שתישנאי אותי אחרי מה שעשיתי לך
אני: אני שונאת אותך אבל אני יותר אוהבת אותך
הסתכלתי עליו עם הדמעות בעיניים, הדם לא עוצר והוא מתיישב
אני: תשכב את מאבד הרבה דם
איידן: אבל אז אני לא אוכל לעשות את זה
הוא אמר ונישק אותי, כל הרגשות שלנו היו מעורבבות בנשיקה הזאת
ואז הדופק הפסיק והוא עצם את עיניו, הוא מת, הוא מת...
ניגבתי את הדמעות, נישקתי אותו במצחו והשכבתי אותו במיטה שהיתה בחדר
אני הולכת לנקום בהם, אני לא מאמינה שהוא מת..