החיים הם לא כמו באגדות

פרק 19

הבית ספר נגמר אבל לא הלכתי לבית, הסתובבתי, אין סיכוי שכל זה היה חלום פשוט אין סיכוי!
אני יודעת! ונדי נתנה לי את הכתובת שלה אני אלך לשם ואראה שהכל היה אמיתי
דפיקה בדלת
חיכיתי שמישהו יפתח אבל אף אחד לא פתח אז דפקתי שוב והדלת נפתחה
ונדי: כן?
אני: ונדי ידעתי שאני לא חולמת
אמרתי והיא רק הסתכלה עליי מוזר
ונדי: מה יש לך? מאיפה את מכירה אותי?
אני: אנחנו חברות, זוכרת?
ונדי: אני בחיים שלי לא ראיתי אותך
אני: איך זה אפשרי
מילמלתי לעצמי וזה נראה שהיא התעצבנה מזה
ונדי: טוב אז ביי מי שלא תהי
היא אמרה וטרקה את הדלת, טוב הינה הסיכוי לדעת אם הכל באמת היה חלום הלך..רגע מה עם גל ורוי
חשבתי לעצמי וחייכתי אין סיכוי שהם שכחו אותי
הלכתי לבית אומנה וחיפשתי אותם
אני: גל, רוי!
הם הסתובבו והופתעו שקראתי להם
גל: עשינו משהו?
רוי: אני מצטער על אתמול
הם אמרו בבת אחת ואני רק הסתכלתי עליהם מבולבלת
אני: מה?
רוי: נו על זה שקראתי לך פרחה
הוא אמר והוריד את ראשו
תגידו מה אני בעולם מקביל או משהו כזה??
אני: אתם יודעים מי אני?
אמרתי מקווה שהם כן זוכרים אותי
גל: בטח את האחיינית של המנהלת
רוי: את בטוחה שזה בסדר?
אני: רגע מה? האחיינית של מי?
גל: של המנהלת, את היית פה עם אחותך ואמרת אתמול שתעיפי את רוי על מה שהוא אמר
וואו מישהו רוצה להגיד לי מה קורה פה לעזאזל?!
אני: הכל בסדר אל תדאגו
אמרתי עצובה מזה שהם לא זוכרים אותי ועל זה שאני הייתי ממש רעה
ופשוט הלכתי משם והסתובבתי בחורשה מנסה להבין מה קורה פה
התחיל להחשיך אז הלכתי לבית של ונדי לנסות לשכנע אותה להיזכר בי
כשהתקרבתי ראיתי שהיא מדברת עם מישהו, התקרבתי עוד קצת וראיתי שזה איידן, רגע אם היא לא מכירה אותי איך היא מכירה אותו?!
ונדי: איידן היא כבר מתחילה לחשוד ואתה יודע את זה, אסור להסתיר ממנה את זה
איידן: אבל את יודעת בדיוק מה יעשו לה כשהיא תגלה ואני לא יתן לזה לקרות, אפילו אם זה אומר שאני צריך להיות עם האחות המעצבנת שלה שאני אפילו לא מבין איך בדיוק הן תאומות
ונדי: אבל היא לא תוותר עד שהיא לא תבין מה קורה פה
איידן בא להגיד משהו ואני התקדמתי ובטעות הרעשתי והם הסתכלו עליי
שיט
ונדי: מה את עושה פה? אנחנו אפילו לא מכירות ואת עוקבת אחרי?!
היא שאלה בכעס, הכל הצגה אחת גדולה, אבל איך זה אפשרי בכלל?!?
אני: אז כל הזמן הזה עבדתם עליי?!? שכאילו זה חלום?!?
צעקתי מעוצבנת
איידן וונדי הסתכלו אחד על השני ואיידן התחיל לרוץ אליי אבל אני התחלתי להיתרחק מהם, אני לא מאמינה שהם עבדו עליי, ידעתי הכל היה שקר אחד גדול!
פתאום איידן תפס אותי חזק ולא הצלחתי להישתחרר
איידן: עשינו את הכל לטובתך
אני: כן בטח, מה חשבתם שתקשרו לי ושאני לא אגלה את זה?!
אמרתי כועסת וניסיתי שוב להישתחרר אבל לא הצלחתי
איידן: אני מצטער
הוא אמר ופתאום הרגשתי מכה חזקה בראש..
פקחתי את עיניי אבל לא ראיתי כלום, ידי היו כבולות והרגשתי כאב חד בראש
ונדי: אתה חושב שהיא כבר ערה?
שמעתי אותה לוחשת, אני לא יודעת איפה אני ועם מי היא מדברת אבל הם ממש השתגעו, רגע אבל איך זה אפשרי שכולם עזרו להם ונתנו לי לחשוב שסתם חלמתי חלום הזוי?!
אני: איפה אני?!?
צעקתי מחכה לתשובה
ונדי: את במקום מוגן
אני: מוגן ממה?!
ונדי: אני לא יכולה לומר לך, תנוחי בינתיים
היא אמרה בקול עדין כאילו לא מנסה להרגיז אותי אבל אני כבר כועסת
אני: אני לא רוצה לנוח, למה שיקרתם לי?!?
ונדי: לא שיקרנו לך
אני: אה באמת?! אז סתם התחשק לכם לשקר לי ולתת לי לחשוב שאני משוגעת?!?
אמרתי בזילזול
ונדי: אנחנו עוזרים לך, הם רוצים להרוג אותך
היא אמרה ונאנחה
ונדי: אני הולכת עכשיו
אני: רגע איפה אני לעזאזל?!?
אף אחד לא ענה לי ואז שמעתי צעדים, זה ממש מעצבן שאני כבולה ועם כיסוי עיניים ככה שכולם יוכלו לראות אותי בלי שאני ארצה בזה
דניאל: איך את?
אני: שאלה מטומטמת
אמרתי מעוצבנת
דניאל: זה היה התוכנית שלהם והם אמרו שזה בשביל להגן עלייך אז הצטרפתי
אני: אני לא צריכה שאף אחד יגן עליי, אני יכולה לדאוג לעצמי
דניאל: אז את לפחות צריכה עזרה קטנה
אני: אני לא צריכה את העזרה שלך
דניאל: אני מצטער
אני: זה לא יעבוד לך אבל אני רק רוצה לשאול משהו אחד
דניאל: תישאלי
אני: איך לעזאזל איידן חי?!
דניאל: אני לא ממש יודע אבל שמעתי שהוא עצר את הדם או משהו כזה ואז הוא יצא מהחדר וראה את אלינור באה לירות בך והוא דחף אותך ונפלת על הרצפה ואיבדת את ההכרה ושהוא עשה איזו עסקה עם אלינור וזהו
אני: זה לא אפשרי
מילמלתי לעצמי
דניאל: למה לא?
אני: כי הרגשתי את הדופק שלו נעצר
דניאל: באמת מוזר
אני: רגע אבל איזו עסקה?
דניאל: את זה אני לא יודע ואני צריך ללכת ביי
הוא ענה בלחץ וכנראה הלך, עוד פעם מסתירים ממני משהו וזה כל כך מעצבן, עברו כמה דקות עד שפתאום הרגשתי שפתיים על שפתיי
בחיי שהרגשתי באותו רגע כמו היפיפייה הנרדמת רק שכמו שאתם בטח כבר יודעים, אני שונאת אגדות
אני: מי זה?
שאלתי מנסה להיתחמק ממנו
איידן: אני
זיהיתי את קולו ובאותו רגע רציתי להחטיף לו כאפה
אני: תעזוב אותי
איידן: תני לי להסביר לך בבקשה אני אוהב אותך
אני: אתה הרסת לי את החיים!
צעקתי והרגשתי דמעות על לחיי, נמאס לי ממנו, הוא גורם לי לבכות
איידן: הם היו כבר ככה גרועים לפני
הוא אמר ואז הרגשתי שהוא מצטער שהוא אמר את זה
איידן: אני מצטער מאי באמת, פשוט הייתי מורגז כל כך באותו רגע
אני: תעזוב אותי
אמרתי באדישות מנסה לעצור את הדמעות המעצבנות האלו
איידן: בבקשה מאי אני אוהב אותך
אני: ואני שונאת אותך עכשיו תלך!
צעקתי ולא האמנתי למה שאמרתי עכשיו
איידן: בסדר
הוא אמר באדישות ושמעתי בקולו שהוא נפגע
אני: איידן..
איידן: לא זאת אשמתי, אני זה שהתאהב בחנונית, ביי פרינססה
הוא אמר ושמעתי שהוא הלך
אוי לא מה עשיתי..