החיים הם לא כמו באגדות

פרק 23

מתי אני אוכל לקום סוף סוף ולצאת מהחדר הזה?!?
הדלת נפתחה וראיתי מישהו עם שיער שחור ועיניים כחולות גדולות מתקדם לעברי
עיניים כחולות: איידן אמר לי לבוא לראות איך את..אז..איך את?
ציחקקתי, הוא חמוד כזה, אני די בטוחה שלא נפגשנו אי פעם אבל הוא נראה לי מוכר
אני: בסדר?
עיניים כחולות: את בסדר או שאת שואלת אותי אם את בסדר?
אני: אני בסדר, איך קוראים לך?
שאלתי מסוקרנת
עיניים כחולות: זאת הדרך של להתחיל איתי?
הוא אמר וציחקק ואני נהייתי אדומה
אני: הי אל תעוף על עצמך כולה רציתי לדעת איך קוראים לך אבל כנראה שבגלל שאתה לא אומר לי את השם שלך אז אני אמציא לך אחד
עיניים כחולות: אז איך תיקראי לי?
אני: עיניים כחולות
הוא ציחקק כשאמרתי איך קראתי לו, וואי הצחוק שלו כל כך מדבק שהתחלתי לצחוק גם
עיניים כחולות: אוקי אני צריך ללכת ביי בלונדי
הוא אמר והלך, הוא חמוד והוא די השכיח את העיניין עם..איידן..אוי יופי מאי הזכרת את זה לעצמך
וואי עם איזה חיים נדפקתי
הדלת נפתחה שוב וראיתי את ונדי מחייכת אליי חיוך גדול
ונדי: אנחנו יוצאים לדייט
היא זרקה ישר את הפצצה בלי מוקדמות
אני: מי?
הייתי מבולבלת
ונדי: עם איידן, הלכנו לגלידה והכל היה מושלם ובסוף הוא הזמין אותי לדייט
היא אמרה בהתרגשות עם חיוך גדול, שמחתי בשבילה לפחות אחת מאיתנו שמחה
ונדי: מה נרו עשה פה?
אני: נרו? מי זה נרו?
שאלתי בבילבול
ונדי: הוא היה פה, ראיתי אותו יוצא
אני: אה את מתכוונת לעיניים כחולות
ונדי הרימה את גבותיה והסתכלה עליי במבט ערמומי
ונדי: עיניים כחולות? נדלקת עליו אה?
אני: לא
אמרתי והסמקתי, אני אפילו לא מכירה אותו
ונדי: בסדר
היא אמרה לא מאמינה
אני: אנחנו אפילו לא מכירים
ונדי: אז זאת היתה אהבה ממבט ראשון
אני: את יודעת שאני לא מאמינה לזה
אמרתי ונאנחתי
ונדי: אוף איתך מתי תתחילי סוף סוף להאמין קצת? לאהוב אגדות?
אני: רגע אז כשכולם עבדו עליי שכל מה שעברתי היה חלום, אז כשסיפרו לי שאני אוהבת אגדות, זה היה רעיון שלך? ככה רצית לגרום לי לאהוב אגדות?
ונדי: כן אבל התוכנית לא עבדה
אני: היא גם לא תעבוד, כבר אמרתי לך אני לא אוהבת אגדות וככה זה ישאר לתמיד
ונדי: אנחנו עוד נראה
היא אמרה ויצאה מהדלת
הפצע כבר נברא לגמרי ואף אחד לא נותן לי לצאת מהחדר המעצבן הזה
פתאום הדלת נפתחה ועיניים כחולות נכנס מחייך, טוב אני מודה הוא די חמוד
עיניים כחולות: איך את?
אני: בסדר מתי אני יכולה לצאת סוף סוף מהחדר?
עיניים כחולות: אני לא יודע צריך עוד לבדוק לך את התפרים
אני: אז שמישהו יבדוק את זה כבר
אמרתי מעוצבנת, החדר הזה מזכיר לי רק דברים רעים, דברים שאני רוצה לשכוח..
עיניים כחולות: קרה משהו?
נשמתי עמוק, למה אני מוציאה עליו את העצבים בכלל הוא לא עשה לי כלום
אני: לא..לא..פשוט החדר הזה מעצבן אותי
עיניים כחולות: רבת עם החדר?
הוא שאל מצחקק
אני: לא..פשוט..עזוב לא בא לי לדבר על זה
עיניים כחולות: אוקיי מצטער אני אלך
הוא אמר ובא ללכת
אני: רגע
אמרתי והוא נעצר
עיניים כחולות: כן?
אני: תישאר משעמם לי לבד
אמרתי מתיישבת על המיטה מפנה לו מקום
עיניים כחולות: אוקי..אז מה נעשה?
אני: סתם נשאל שאלות אחד על השנייה
עיניים כחולות: אממ..בת כמה את?
אני: 15 וחצי ואתה?
עיניים כחולות: 17 וחצי, איפור?
אני: שונאת, חברה?
עיניים כחולות: עוד לא הכרתי מישהי ששונאת איפור, אין חברה, חבר?
אני: תמיד יש פעם ראשונה, היה ונגמר, אממ..שם?
עיניים כחולות: עיניים כחולות לא?
הוא אמר וצחק
אני: כן זה השם שהמצאתי לך אבל מה השם האמיתי שלך?
שאלתי למרות שידעתי כבר את התשובה מונדי
עיניים כחולות: נרו, ואת בלונדי?
אני: מאי, משפחה?
נרו: אני מעדיף לא לדבר על זה
הוא אמר וראיתי שהוא הרגיש לא בנוח
אני: סליחה בוא נעזוב את זה
נרו: לא את יודעת מה? אני צריך להוציא את זה ממני
אני: אוקיי דבר
נרו: אני לא ממש זוכר את זה אבל זה מה שסיפרו לי שקרה, הייתי בן שלוש והיו לי שתיי אחיות תאומות בנות כמה חודשים והאמא ואבא שלנו נסעו במכונית וקרתה תאונה, הם התנגשו במשאית ומתו ואני והאחיות שלי היחידים שנשארנו אבל הפרידו בינינו, אני הלכתי לאיזו משפחה והאחיות הלכו לבית אומנה
אני: וואו איזה סיפור
הוא גיחח בעצב ואמר
נרו: סיפור מהסרטים אה?
אני: אתה בסדר?
נרו: כן, זה קרה לפני הרבה שנים ואני בכלל לא זוכר מזה כלום..טוב אז משפחה?
אני: אני לא יודעת כלום על המשפחה שלי אבל מגיל קטן ידעתי שאני מאומצת, חזרתי לבית אומנה וגיליתי שיש לי אחות תאומה ושהיא די רעה אבל ככה זה משפחה לא?
נרו: כנראה
אני: וואי איזה חיים יש לנו אה?
נרו: אחותי לצרה
הוא אמר וחייך חיוך עצוב וגם אני
קמתי מהמיטה וחיבקתי אותו, לא יודעת למה אבל הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות ועוד הדבר הכי מוזר היה שהרגשתי מוגנת כשחיבקתי אותו
פתאום הדלת נפתחה ואיידן נכנס..
מה אתם חושבים על הסיפור עד עכשיו?