המלאך שלך

פרק עשרים ושבע - מידע

שלום לכולם ♥
אני כל כך מאושרת לחזור לכתוב. זה תענוג פשוט!
אני מקווה שאתם נהנים מהסיפור, ומחכות לכם עוד הפתעות רבות.
אני שוב מזהירה, אני השנה בכיתה י"ב. הלחץ עליי ייתכן ויהיה גדול, ויש מצב ששוב איאלץ לקחת הפסקה אז אני אשמח אם תבינו אותי.
הפרק הזה קצת קצר, אני מקווה שתאהבו.
תודה רבה על כל התגובות שלכם, ועל הכל. אתם מדהימים ♥♥♥

- - - - - - - - - - -

-נקודת מבט של קלייטון-

בלעתי את רוקי בקושי רב כשהבטתי בבחור. "תומאס?" מלמלתי בקושי.

"כן. תומאס אריסון." הוא מלמל בשקט. הבטתי בו דקה ארוכה, מנסה לעכל את כל אירועי הלילה הזה. אני משוגעת... זה ההסבר היחידי לכל מה שקורה כאן.

"אני חייבת לשתות משהו." מלמלתי כשבלעתי את רוקי ואחזתי בראשי. הכל הסתחרר בבלאגן אחד נוראי, לא הבנתי מה קורה כאן בכלל. התחלתי לצאת מהחדר וראיתי שהוא מתחיל לעקוב אחריי. "תפסיק, מה אם אחי יראה אותך?" אמרתי כשעצרתי אותו.

"זו כבר שנה רביעית שאני פה, אני לא חושב שזה הולך להשתנות." שנה רביעית. הוא פה. הצבע אזל מפניי והמשכתי ללכת לעבר המטבח כשהוא עקב אחריי. ראיתי שאמא לקחה את בקבוק אלכוהול חדש. תומאס התקשח במקומו כשהביט בה ארוכות.

"תתכונני. היא המצב רוח מחורבן." הוא אמר לי והתיישב בעדינות על הכיסא.

"שמעתי שהיה כאן בחור." אמא אמרה בקולה הצרוד, הנשחק מאלכוהול והכבד. נשמעת יותר כמו גבר מאשר אישה בשנות השלושים ושש לחייה. "מי זה?"

"חבר מבית הספר." אמרתי לה בשקט.

"יש לך חברים?" היא מלמלה בנחרה, ואני התעלמתי ממנה בזמן שהמשכתי להכין את התה שלי והתנהגתי באדישות לאגרוף הזה בבטני. זה עד כדי כך אבסורד? שיהיו לי חברים? "מי יטפל בג'יימס?"

"אני אמא." מלמלתי בנוקשות. "אני מצטערת, אבל עכשיו יש לי עוד אנשים בחיים. והם לא גורעים, הם עוזרים."

"מי זה הבחור קלייטון? שמעתי אותו כאן כבר דיי הרבה."

"קאירן." מלמלתי קצרות בכעס.

"את מזדיינת איתו?"

"אמא." סיננתי, עוצמת הקל שלה עברה כל גבול.

"תורידי את המבט הזה מהעיניים שלך. עומדת לך כאן, בוהה בי ככה. את שופטת אותי, נכון? תסתכלי עלייך! לפחות לי עברו רק שני גברים בין הרגליים, אני לא שיעממתי אותם עד שעזבו."

"נכון כי אחד מהם נהרג והשני העדיף להכות אותך ולחזור רק בשביל כסף." תומאס פלט והפנתי את מבטי אליו, ומבטו התרכך כשעיניו נמלאו חרטה על דבריו.

"את חושבת שאת משו-משו ילדה? תני לחדש לך שלא. את לא יותר טובה ממני. מאשימה אותי שנטשתי אותך, מאשימה אותי שאחיך הדפקט התאבד." חזי החל לכאוב, כשהצמדתי את ידי לאזור ליבי. נשענתי על השיש ביד אחת, הנשמה שלי מאיצה. דייגו. אח שלי. דם מדמי כמו דם מדמה. מדם של שתי מפלצות. "את חושבת שאני כלום, אבל תסתכלי במראה. את כלום בדיוק כמוני, ודבר ממה שעשית לא עזר לג'יימס!!!"