המלאך שלך

פרק שביעי - מאפיה

"בוקר טוב." אמרתי לקלייטון כשראיתי אותה בשער בית הספר. היא לבשה כובע גרב, והאיפור שלה גרם לה להיראות סקסית באופן יוצא דופן. השפתיים הודגשו באדום עמוק, הפנים שלה נראו מצוירות. היא התאפרה כל הזמן, ומידי פעם מצאתי את עצמי מדמיין אותה, כשאני מצמיד אותה לקיר ומביט בפניה החשופות. ואז אני מפסיק כי אני קולט שעומד לי. היא גם הייתה גבוהה, היא הגיעה לי בגובה עד קצת אחרי הכתף. חליפת בית הספר, נראתה עליה פשוטה, כפי שאמורה להיראות. חצאית ארוכה, סוודר מעל החולצה המכופתרת ועניבה. כל יום מחדש במשך החודש הזה, התפעלתי מיופייה, וחשקתי במה שמתחת לחזות הזו.

"בוקר טוב." היא ענתה והמשיכה בדרכה. היא לא יצרה איתי כל קשר, חוץ מבוקר טוב ולהתראות בחודש הזה. היא לא ענתה לשיחות שלי והתעלמה ממני לחלוטין. אולי היא חושבת שהיא מרחקה אותי, אבל היא רק גורמת לי להיות יותר ויותר סקרן, ויותר נלהב לגלות הכל.

"בוקר טוב." אלי אמרה לי בשער בית הספר. "קלייטון כבר באה?"

"כן."

"והיא התעלמה?"

"כן." היא חייכה בעידוד ונכנסנו לבית הספר.

"הייתי במאפיה של אמא שלך אתמול." ועכשיו היא תגיד ש... "תודה שהזהרת אותי." מספיק קרוב. "הגעתי הביתה וניסיתי קודם לחתוך את זה עם סכין. אני צריכה ללכת אחרי בית הספר לקנות סט חדש." פרצתי בצחוק והיא הצטרפה. "היא יודעת איך להפוך אותם ליפים ומזמינים. אבל החלק של העוגה עצמו..."

"זה בסדר." אמרתי לה והנדתי בראשי.

"אני מפחדת לשאול. אבל הבישולים שלה בבית לא כאלו.... נכון...?"

"לא. היא יודעת לבשל מאכלים כמו מרק, עוף, ספגטי. אבל כשזה מגיע לקינוחים, עדיף להשאיר את זה לחברה הכי טובה שלה." כשנזכרתי בעוגה של בלה, כבר יכולתי להתחיל לרייר. אלי צחקה והתקדמנו לבית הספר.

יום הלימודים, עבר באותה שגרה כמו תמיד, רק שבתחילת היום ובסוף היום יש מילה או שתיים עם קלייטון, וזה עשה הבדל דיי גדול. "טוב אני חייב ללכת." אמרתי בחיוך. "אמא מחכה לי במאפיה."

"בהצלחה." אדם אמר בנחרה, והצדיע לי כמו אל חייל היוצא לקרב.

"תודה." גלגלתי עיניים ויצאתי מבית הספר. הלכתי ברוגע ובשקט לעבר המאפיה של אמא. זה היה מוזר, מאוד מוזר. המאפיה של אמא החזיקה מעמד במשך חודש שלם. אף אחד עוד לא התלונן, אבל הביטחון העצמי של אמא היה נתון על הכף.

נכנסתי לחנות. הפעמון שמעל הדלת צלצל, ואמא קפצה בחיוך מאושר. "שלום ברוך הב... אוח זה רק אתה." היא התבאסה ונאנחתי בייאוש. "איפה אבא?"

"מאיפה אני יודע?" אמרתי באנחה כבדה והסתכלתי סביבי. הכל נראה כל כך טעים ומזמין, אבל זו מלכודת. ורופא השיניים ברחוב ממול הולך לעשות המון כסף.