המלאך שלך

פרק עשרים ושמונה - שדים מהעבר

Guess Who's Back
Back Again?

חחח שלום לכם אהובים שליייי!
בחיי כמה התגעגעתי. אז לאחרונה הצלחתי לכתוב, הודות מישהו מיוחד שהצית בי את האש וההשראה לחזור ולכתוב. אני מוקסמת מעצמי.
יכול להיות שהפרק מעט מרוח ומבולגן, אני חוזרת לעצמי בהדרגה אבל רציתי כבר ממש ממש להעלות לכם משהו. זה פרק דיי ארוך, אבל מה רע הא?
קיבלתי כאן גם מספר בקשות להעלות תמונות של איך שהדמויות נראות.
אני לא מוצאת תמונות טובות שמתארות אותם, מובן כי זהו ראשי הקודח.
אני יכולה להעלות את האופציות הכי קרובות למה שאני מתארת, אבל לדעתי כדאי ללא התמונות, זה נותן לכם את חופש היצירה לראות כיצד הדמות בנויה בעיניכם ולדעתכם בתווי הפנים ובסגנון.
תבחרו, ותודיעו ♥
תודה לכם מדהימים שלי, על הסבלנות שאתם מקדישים ולאהבה שלכם ותמיכה. אני אוהבת אתכם ומעריכה אתכם כל כך, אתם לא מבינים עד כמה.

קריאה מהנה מלאכים ;) ♥

-נקודת מבט של קאירן-

הלילה שאחריי עבר ללא שינה כלל. ההורים שלי התהלכו הלוך ושוב בכל בית, לא יודעים אם לארוז וללכת מכאן או להתקשר לעזרה. השדים יודעים איפה אני, והם מחפשים אחריי.

"קאירן." הרמתי את מבטי לאמא שעמדה בכניסת החדר. "אנחנו נתחיל לארוז, אבל אתה חייב לדבר עם קלייטון." היא אמרה לי בשקט כשהתיישבה לצידי. "אמרת שהיא הצליחה לעמוד נגד שד, ולהרגיש אותם. משהו קרה כאן."

"אני אנסה." אמרתי בסוף בהבנה ובתסכול כשקברתי את פניי בידיי.

"בינתיים, אנחנו לא עוזבים. אבל הכל צריך להיות מוכן. אנחנו נחזור לדנאלי, בלה אמרה שאנחנו יכולים ללכת לאקדמיה. השמירה של מעולה, ואתה תהיה בטוח." הנהנתי בקושי רב, וקמתי להתלבש.

יצאתי עם דיאנה ואדריאן, הולכים שלושתנו ביחד כשדיאנה אוחזת בידיים של שנינו ואנחנו עומדים על המשמר. כשהגעתי, ג'יימס בדיוק נכנס לבית הספר שלהם. דיאנה התכווצה במקומה ורצה אחריו, ואני התחלתי לרוץ לכיוון שממנו ג'יימס בא. זה אומר שקלייטון באזור.

"קאירן!!!" אדריאן קרא כשרץ אחריי.

ואז ראיתי אותה. היא הלכה באיטיות, היה נראה שהיא מדברת עם מישהו, אבל הפלאפון שלה לא היה בידיה.

"זה מה שאתה חושב?" היא פלטה בכעס כשהמשיכה ללכת. "אני לא יכולה לעשות את זה. אתה יכול ללכת לחפש את העבר שלך, אולי תבין מה קרה." היא אמרה ואספה את שיערה בעדינות, היא נראה שהיא מקבלת תשובה. "נו באמת, זה לא שהיא בוגדת. אולי היה לכם עבר משותף, אולי זה מה שיחזיר אותך או יגרום לך להמשיך הלאה." יכולתי להרגיש את זה, נוכחות של משהו אבל לא הבנתי, היא השתגעה? הוא שמשהו קורה כאן?

"קלייטון..?" מלמלתי בשקט והיא קפצה במקומה.

"תתרחק ממני." היא אמרה כשהמשיכה ללכת מהר יותר.