המלאך שלך

פרק עשרים ושתיים - דילמה

שלומות לכם יקרים שלי ♥

אני מקווה שהתגעגעתם! הינה, מצאתי כמה רגעים להמשיך. הרצון לכתוב שיגע אותי, וישבתי לילות לכתוב ולשכתב. זה עדיין יצא מרוח בגלל חוסר שעות שינה ויותר מידי לימודים, אבל אני מקווה שבכל זאת הצלחתי לגרום ללב שלכם להתכווץ אפילו קצת.

אני אמשיך את הסיפור בתדרירות דיי נמוכה, אבל הוא ישאר פעיל. אז תיהנו. בינתיים ככל הנראה זה הסיפור היחידי שאני מחזירה לפעולה. אני אוהבת אתכם ותיהנו מהפרק ♥

ויש מישהי מדהימה, שכותבת שירים מדהימים ומרגשים וכל כך יפים ועמוקים. אני ממליצה על לכם לקרוא, הכתיבה שלה מהממת ועמוקה. המשתמש שלה הוא NoamDAtia
השירים שלה נקראים This is Me
זה באמת שווה את זה!

~~~~~~~~~~

בערך בשעה שתיים עשרה, קצת נמאס לי לשבת ככה. זה לא שנמאס לי לחבק אותה ולהחזיק אותה, פשוט הלוואי והיה קצת יותר נוח ושהייתי מרגישה את הרגל הימנית. לכן קמתי בזהירות, והלכתי למטבח.

החלטתי להכין ארוחת צהריים. חיטטתי במגירות שלהם, אבל לא מצאתי את כל מה שאני צריך. לכן ברחתי במהירות מהדירה, ותוך חמש דקות כבר הייתי שוב שם עם כל המוצרים הנדרשים. היא עדיין ישנה, ולכן ניסיתי להכין הכל שקט ככל האפשר. כשהבטתי במקרר, והתחלתי להוציא את המצרכים, ראית שעדיין חסר משהו. היה ממש קצת בשר.

הוצאתי את כל מה שראיתי, והתחלתי להכין. כשבאתי להכין את הבשר, קפצתי למשמע קול של מישהי. "היא לא אוכלת בשר." הבטתי בהלם באישה שעמדה במסדרון, ראשה שעון על הקיר וחיוכה מרוח ונראה כאילו נדבק לשם כל חייה. זיהיתי אותה רק בגלל העיניים, שהיו כל כך דומות לשל קלייטון, אבל בו זמנית שונות. כעסתי על אמא שלה, אבל אין מה לעשות.

"למה?" שאלתי אותה בשקט.

"סם היה צמחוני." היא לחשה כאילו זה סוד. "אידאולוגיה, וניסיון לשמר את תכונות המתים החשובים לנו בתוכנו!" היא אמרה ועשתה סיבוב במקום, וצחקקה. "יש לי בקשה בשבילך!" היא אמרה בחיוך ענקי. "זו בקשה פיצית שמיצית קטנטונת ביותר!" הבטתי בה וחיוכה הפך לרך יותר, ובו זמנית קשה יותר. "אני מודעת לכך שאתה צעיר, אבל אתה כבר יודע הכל. אתה עכשיו עומד במטבח שלי ומכין לה ארוחה! אז אם אתה הולך לשמור עליה, תעשה את יותר טוב ממה שאני עשיתי. ביי!!" היא הלכה באיטיות ותנודות חריפות, כשזחלה לעבר החדר.

היא צמחונית. מידע חדש. לכן את הספגטי הכנתי עם המון רוטב, תפוחי אדמה וסלט. המון סלט! היא אוהבת אותו מתובל? אולי לא? אוח לעזאזל. אני אשאיר את זה ככה. אני אתבל אותו אחר כך, אם תרצה.

הכל היה מוכן באחת וחצי. הלכתי לעבר הספה, וניערתי את קלייטון בעדינות. העיניים שלה נפקחו קצת. "ארוחת צהריים." אמרתי לה בחיוך. היא כיווצה גבות. "אם את אומרת לי שאת לא רעבה אני נפגע. אני לא עמדתי שעה וחצי על הרגליים במטבח כמו אישה רק בשביל שתגידי לי שאת לא אוכלת." קיבלתי מכה חלשה בראש.