המלאך שלך

פרק שלוש עשרה - החיים שלה

-נקודת מבט של קלייטון-

ברחתי עם אמא ואחי התאום מצרפת לעיר הקטנה ברמרטון שבוושינגטון, שנה אחרי שאחינו הקטן נולד. הייתי בת שש. בהתחלה, היה נראה שהצלחנו. היה נראה שהצלחנו לסגת, ושאחינו הקטן לא יצטרך לסבול מה שאנחנו סבלנו.

אבל לא. מאז, החיים הוכיחו לי כל פעם מחדש שאני טועה. החיים לעולם לא יסתדרו לטובתי. אני תמיד אצטרך לפנות לאותה הדרך, וללכת לפינות אפלות בשביל להישאר עם הראש מעל המים.

להמשיך לשחות או לטבוע.

היו לי חברות. חברות לכאורה. הן כולן צבועות בוגדות. היה גם את הילד הזה, קאירן. הוא לא ידע שאני קיימת ביסודי, היינו בכיתות נפרדות. אני זוכרת שאז הוא היה חמוד, ועכשיו הוא נהיה חתיך. אבל הוא לא ידע שאני קיימת גם בחטיבה, כשהיינו באותה כיתה, והייתי אסירת תודה.

כשהתחלתי להתרגל לבדידות ורק לאהבה של האחים שלי, וחשבתי שכבר לא אפגע עוד, אמא הייתה חייבת להרוס הכל. במהרה כל החשבונות וההוצאות של הבית נפלו עליי, והטיפול בבעיות אחרות נפל גם כן עליי. הפכתי להיות נערה אימהית ועובדת, ואחי התאום עזב אותי ואת ג'יימס לבד.

נאלצנו לעבור לדירה קטנה יותר. דירה של שלושה חדרים וחצי. הבית היה באמת קטן. הסלון היה מספיק לארבעה אנשים, לא יותר. הסלון זרם למטבח אפילו קטן יותר, שהיה בו מקום למקרר, כמה ארונות, חלקת שיש קטנטונת לעבוד בה ליד הכיור, מיקרו ותנור. היה גם שולחן קטן עם שלוש כיסאות, אבל אחד מהם תמיד היה ריק. לאחר מכן היה מסדרון עם ארבע דלתות. מצד שמאל, הייתה דלת לחדר אמבטיה ששימש גם כשירותים וכביסה, והחצי חדר שלי. בסוף המסדרון, היה החדר של אמא, בדלת האחרונה בקצה. ג'יימס לא מעז להתקרב לשם. החדר של ג'יימס נמצב בצד ימין, צמוד לסלון רחוק מהחדר של אמא.

"קליי?" ג'יימס קרא והרמתי את ראשי מהספה. "היום יום שבת." הרמתי גבה כשחיוך משועשע עלה על פניי.

"בסדר. ו...?" חיכיתי שהוא יבקש בעצמו. הוא עצר את הנשימה והוא החל להאדים. כן, ככה אחי הקטן אוזר אומץ.

"אני רוצה לצאת לקריוקי עם דולב ואיאן ואנחנו צריכים מבוגר אחראי!!!" הוא קרא וחייכתי.

"ילד טוב." טפחתי על ראשו. "לך תצחצח שיניים."

"את יכולה ללכת?!?!" הוא שאל בהתלהבות. אחרי התקרית של אתמול, הוא ניסה להשאיר אותי על הספה לנצח. ועכשיו הוא רוצה לצאת. אני חייבת לו את זה. הוא ראה אותי במצב שלעולם לא היה צריך לראות. אני צריכה להיות חזקה בשביל שנינו.

"בטח שאני יכולה ללכת!!! חסר אמונה קטן." הוא צחק ורץ לעבר האמבטיה. קמתי מהספה באנקה קטנה. הגוף שלי היה תפוס. אבל זה לא משנה. אני מתכוונת לצאת איתו וליהנות גם אני. לקחתי ספגטי ושניצל, עטפתי את הצלחת בניילון והכנסתי למקרר. אני מתכוונת להיות בחוץ איתו כל היום. צעדתי לחדר של אמא. פתחתי קצת את הדלת.