המלאך שלך

פרק שישי - באולינג

"קאירן!!!" אמא קראה באושר כשהיא קיפצה לעבר כניסת הבית. "או... ההילה שלך נראית שונה." אמא התקרבה אליי, והתחילה להסתכל עליי. "מי זו?!?!" היא ישר שאלה בהתרגשות.

"אמא, לא. אין שום דבר."

"או נו באמת!!!" היא נאנחה והנידה בראשה. "טוב, תראה!!!!" היא דחפה לפנים שלי מסמך. "תראה!!!!"

"אמא אני לא יכול לראות מקרוב כל כך..." חטפתי את המסמך מהיד שלה, וקראתי. "התפטרת?!?!"

"כן!!! מרינה החליפה את מקומי סופית, אז ברחתי משם על תקן זקנה ודור המשך. למרות שאני רק בת ארבעים." היא צחקה בהנאה. ככה זה עובד, היא בת ארבעים נראית בת עשרים. טוב, שנות העשרים המאוחרות. הנקודה היא, שהיא נראית כאילו היא אחותי ולא אמא שלי. למעשה היא אם לארבעה. איך הגעתי לזה?

"אז האמא הגאון שלך," אבא אמר והחזיר אותי למסלול, ופניו צרחו 'מקרה חירום'. אוי לא. "היא לקחה את כל החסכונות שלה וקנתה מקום עבודה. היא תפתח בו מאפיה." אוי לא אמיתי וענקי.

"נכון שזה נפלא?!?!" היא צחקה בהנאה. אני ואבא חייכנו אליה חיוך מאולץ וענקי, ואמא דלגה לה לעבר המטבח. זה הולך להיות אסון.

"אנחנו בבית!!!!" אדריאן ודיאנה קראו.

"אמא פותחת מאפיה!!!" קראתי ואדריאן החליק ונפל. פרצתי בצחוק היסטרי. זה היה שווה את זה. "נכון שזה נפלא?"

"כ... כן...." אדריאן אמר וקם על רגליו. לא. זה מאוד לא טוב למעשה.

אמא, מבשלת נפלא כשזה מגיע למאכלים ביתיים, ארוחות. כשזה מגיע למתוקים ומאפים... עדיף לאכול משהו שנרקב ולא לשבור את השיניים. אבל עם השנים, לפי מה שהבנתי מאבא, אמא התרככה והפכה מאבן לצמר גפן. ככה שעכשיו להגיד לה שאחד הקינוחים שלה מגעילים, זה... מסוכן.

יום למחרת, המאפיה כבר הייתה פתוחה. מתברר שאמא זימנה שיפוץ סופר מהיר, כבר חתמה על מסמכים ויש לה עסק משלה למאפים שלה. זה הולך להיות כושל... אם כל האהבה שלי לאמא, זה לא הולך להצליח.

הגעתי לבית הספר בעשר, אמא התעקשה שאשאר לראות מה קורה שם בשעתיים הראשון, ואז הכריחה אותי לפזר עלונים על המאפיה. 'מאפיית קורט'. ליד הלוקרים, ראיתי את קלייטון וחייכתי לעצמי. "קלייטון." קראתי לה, אבל היא שוב התעלמה. היא רצינית? התקרבתי אליה יותר, עד שנעמדתי מאחוריה. "קלייטון." נגעתי בכתף שלה, והיא קפצה.

"קאירן!!" היא גנחה בכעס, וטרקה את הדלת של הלוקר. "בוקר טוב גם לך." היא... מדברת איתי..?

"אה.. כן... בוקר טוב...."

"קאירן!!!!!!!" הבנים קראו לי, והסתכלתי לעברם.

"נתראה מאוחר יותר. אה ו..." נתתי לה עלון על המאפיה. "אמא שלי פתחה אותה לאחרונה. אם את באה לקנות משהו, זה על אחריותך." קרצתי ורצתי לעבר הבנים. "נתראה מאוחר יותר!!!"