המלאך שלך

פרק עשרים ואחת - אמת ופחד

הלילה עבר באיטיות מענה. אחרי שהתקשרתי להודיע לאמא שג'יימס יישאר לישון אצלנו ושאני אשאר עם קלייטון, היא בכתה על ברכיי עד לשינה עמוקה. לא העזתי לזוז כלל חוץ מפעם אחת שהבאתי שמיכה. לא ידעתי כמה הוא הספיק לתת לה, איפה ועד כמה כואב לה.

הג'ינס שלי הוכתם בדמעות, קצת איפור ודם מפצעים שנגרמו לה, גורמות לבטן שלי לבחילה נוראית שנבעה מפחד, והרגש הכי גרוע. שנאה.

בשמונה בבוקר, שמעתי את צעדים במדרגות. הדלת הייתה שבורה ולא יכלה להינעל, ולכן הייתה חלקית פתוחה, ומפחידה למראה. "קלייטון?!" שמעתי את הקריאה של ג'יימס. הוא פתח את הדלת, ועיניו נפערו באימה כשראה את הדירה.

"היא בסדר." לחשתי לג'יימס. עיניו היו מלאות צער ודאגה, כשדמעות ענקיות התחילו להיערם להן. "ג'יימס, אני כאן." אמרתי לו כשתפסתי את פניו. "היא ישנה, הכל בסדר." הדמעות לא עצרו. הוא נתן להן ליפול בזמן שחיבק אותי.

"סאם אמר את אותו הדבר..." הוא לחש וגופי התקשח. "אתה באמת תישאר אתנו?" קאירן, זה לא משנה מי זה סאם. מי שזה לא יהיה, הוא בטוח שמוק מטומטם.

"כן. עכשיו, אני רוצה שתתקשר לחברים שלך ותצא לטייל איתם. תשתחרר ותחגוג את קריסמס כמו שצריך, תקרא גם לדיאנה." הוא הביט בי, והסמכותיות שעמדה בעיניים של הילד בן התשע הבהילה אותי, וכל שיערה בגופי עמדה. הרגשתי כאילו זיינתי בת של אב לחוץ ומגונן יתר על מידה.

"אני יכול לבטוח בך שתשמור על אחותי?" הוא שאל, והנהנתי. "תגיד לקלייטון שאני לקחתי חמישים דולר מהשידה... בסדר?" הנהנתי. הוא שם את הדברים שלו בצד, החליף בגדים ויצא בשקט מהדירה.

אחריי שעה, קלייטון זזה מעט מתחתיי. הבטתי למטה בשביל לראות אותה פוקחת עיניים באיטיות, ואיך בלבול עולה לעיניה. "היי..." מלמלתי והיא הרימה את ראשה. עיניה הביטו בי בהלם שקט, בזמן שהתרוממה באיטיות מברכיי.

כשעיניה נפלו על הג'ינס המוכתם שלי, היא כיסתה את פנייה וקמה. "קלייטון....."

"תשתוק." היא אמרה והלכה למטבח. כשחזרה, בידה הייתה מטלית לחה וחומר להורדת כתמים. היא נשמה עמוק, והתיישבה על ברכיים מולי, שמה את המטלית הלחה עם החומר על כתמים. היא לחצה אותה לג'ינס, אבל לא שפשפה. הורידה בעדינות ולחצה שוב עם חלק נקי יותר.

הג'ינס היה כמעט נקי לחלוטין, הייתי המום. דם לא יורד בכזו קלות מבגדים. "תודה." אמרתי והיא הנידה בראשה. היא התיישבה על הספה בצד השני, ונשמה עמוק.

"איפה ג'יימס?" היא שאלה כשהביטה בי. היא לא נראתה לחוצה, או דואגת יותר מידי, ולקחתי את זה בתור משהו לנפח איתו את האגו שלי, שהיא סמכה עליי שאני אטפל בו.

"הוא ישן בבית שלי. הוא יצא עם כמה חברים ודיאנה לפני שעה." היא הנהנה, והביטה בדלת.

"כל פעם הוא משאיר נזק חדש." היא מלמלה השקט וקמה. כשהיא סקרה את המנעול בעדינות מכל הפינות, היא גנחה בכעס. "אני צריכה להתקשר למישהו שיסדר את זה..."