המלאך שלך

פרק שלושים ושמונה - השד והאמת

-נקודת מבט של קאירן-

"קאירן..." הסתובבתי לאחור, המשטח של היצירה שלנו כבר שרוף עד היסוד, אך במקום לראות את קלייטון מולי מכוסה בדם, היא עמדה במרכזו בחיוך רך ואוהב. הלב שלי דפק במהירות, הנשימה שלי האיצה איתה כשמבטי התרכז בכל פרט ופרט של האהבה שלי עומדת לפניי.
רצתי אליה, הושטתי את ידי קדימה אליה, והיא אחזה בה ברגע שהגעתי מספיק קרוב אליה וחיבקה אותי חזרה באותו הרגע. "אני מתגעגע קלייטון." אמרתי במהירות, עיניי פעורות כשאני עדיין מעכל שאני רואה אותה.
"גם אני אלייך." היא אמרה, וזה הרגיש כמו חלום. היא הייתה כולה רכה, היא הייתה מלאת אהבה ואני נמסתי לתוך ידיה לכדי שלולית כמו איזו רכיכה. זה רק הדגיש את זה בתור חלום. קלייטון מתה כשהיא שנאה אותי. "אני מצטערת שעזבתי." הידקתי אותה חזק יותר קרוב אליי.
"לא. אל תגידי את זה. אני... אני לא הספקתי להגיב. סחבתי אותך מדממת. לא שמתי לב. אילו רק... אילו רק הייתי שם לב שאת פצועה." גמגמתי את הכל, מנזה להביות ברור כמה שאפשר אבל לא יכולתי.
"קאירן... הכל יהיה בסדר." היא התרחקה ממני קלות, ואחזה בפניי כשעיניה הירוקות התרכזו בתוך שלי. שיערה היה בלונדיני לחלוטין, אין שמץ לחום הצבוע שלה ופניה חלקות ומוארות כשאגודליה ליטפו קלות את הלחיים שלי. "בקרוב מאוד, אנחנו נהיה ביחד. אני אחזור אלייך, ואקווה שתסלח לי." עצמתי את עיניי והרגשתי את מצחה נצמד לשלי ואת שפתיה הרכות מרפרפות על שלי. "תישאר חזק, מלאך שלי, רק עוד קצת."

קמתי בחבטה מהמיטה, עיניי ממהרות להתרכז בדבר המוחשי הראשון שיאמר לי את האמת המרה.

זה היה רק חלום.

התנשפתי בכבדות, דמעות נקוות בעיניי בזמן שאני מעכל את זה שזה היה רק חלום. באקה קפץ על המיטה שלי והצצתי לעברו. "מצטער. זה רק חלום." אמרתי לו בשקט וגירדתי ברכות את ראשו, מחייך בקושי לגרגור מלא ההנאה שהפיק מהדבר הזה.

נשכבתי בחבטה לאחור ונשפתי בהלם מעצמי. החלום הזה היה מלא הקלה ובו זמנית גרם לי להרגיש געגוע רב שהציף אותי עד למחנק. עברה שנה שלמה בלעדיה, שנה שלמה בלי המגע שלה, המראה שלה, מצבי הרוח המוזרים שלה והמרמור שלה אפילו. יכולתי לחיות לנצח בידיעה שהיא כועסת עליי ושונאת אותי מאשר עם ההרגשה הזו שהיא... בכלל לא כאן.

הכרתי אותה כל כך קצת זמן. אבל זה הספיק לה בשביל לחרוט את השם שלה על הלב שלי ולגרום לי לאבד את הצפון כשזוויות השפתיים שלה נטו למטה. אנשים לא מתאהבים כל כך מהר, לא מאבדים הכל כל כך מהר. אבל אני איבדתי אותה.

ידעתי שהיא מיוחדת מהרגע שבו בעטה בי. ידעתי שאני מאוהב בה כשגיליתי הכל עליה. וידעתי שהיא האחת ברגע שהשפתיים שלה היו על שלי.

הטיתי את ראשי הצידה לעבר השולחן שלי ומיד לתמונה שלי ושל קלייטון שהייתה שם, וידעתי שאסור לי לעשות את זה. אבל שחזרתי כל פרט ופרט בחלום בראשי, מתרכז בכל מילה ומילה שיצאה מפיה ומהקול שלה. ניגנתי הכל בראשי שוב ושוב, מתענג על הרגעים שבהם קלייטון הייתה בידיים שלי.