המלאך שלך

פרק חמישי - חברים?

כשהגעתי חזרה לבאולינג, יכולתי להיות עם כולם שעות. יכולתי לשבת איתם שם ימים שלמים, להמשיך לקנות אוכל ולשחק באולינג סיבוב אחר סיבוב. אם אכנס לכאן באור יום, ואצא בלילה של היום שאחרי, לא ארגיש בהבדל.

אבל בימים האחרונים, השעות הדקות והשניות נספרו זו אחר זו, הייתי כולי אחוז ציפייה לקראת הטלפון שלעולם לא יגיע מקלייטון. וואו. המצב גרוע.

"ווהו! אלי המלכה!!" אדם קרא בקול כשאלי עשתה סטרייק. אדם היה מטורף בהכחשה על אלי. הוא בעיקרון נדלק קודם על אהבת חייו הראשונה, חזה ענקי. אבל לאט לאט, הוא התחיל לאהוב את הדיבור שלה, את הלב שלה. היא באמת הייתה מיוחדת במינה.

"יש!!!" היא קפצה בהנאה וצחקה. "אנחנו מובילים עליכם, קאירן!!!" היא קראה והמשיכה לצחוק.

"עכשיו התור של... לי. אוי לא. אנחנו מתים." דין אמר ודפק את הראש שלו במחשב הקטן שהראה נקודות. לי, הייתי ילדה מגושמת. מאוד מגושמת. היא לקחה את הכדור בחשש, והתחיל להתקדם לעבר המסלול. היא הייתה לא רק מגושמת, אלא גם דיי חלשה. לכן לפני שעוד הספיקה להניף את הכדור, הוא נפל והתגלגל אחורה.

"קדימה לי!!!" קראתי בעידוד. הרמתי את הכדור ושמתי בידיה. "אל תדאגי, זה רק משחק." אמרתי לה בחיוך מעודד והיא זרקה את הכדור קדימה. הוא התגלגל באיטיות, והוריד רק חייל אחד. היא נאנחה, וזרקה את הכדור השני, וכולנו הרענו כשהוא הוריד את כל התשעה שנשארו.

"לעזאזל!!! זה רק מזל!!!" אדם נאנח בכעס. "תורי." הוא שיחק והוריד שמונה חיילים ואז עוד אחד. "עכשיו תורך אחי..." הנהנתי והרמתי כדור, ואז פלאפון שלי צלצל.

"חכו שנייה." מלמלתי ושלפתי את הפלאפון. מספר לא מזוהה. "הלו?" עניתי וניסיתי לרסן את התקווה שזו היא. הרי למה שתתקשר? אבל מתברר ש...

"א... היי... זו... זו קלייטון מדוקס...." הקול שלה מלמל והכדור החליק מידי, למזלי ישר חזרה למקום. היא התקשרה אליי! קלייטון התקשרה אליי!!! אבל לפני שבאמת יכולתי לעשות משהו, הקול שלה נשבר. "תעזור לי." היא מלמלה בשקט. "תעזור לי בבקשה." הקול שלה החל להיבהל, מכניס אותי לבהלה.

"תירגעי ותנשמי עמוק." תירגע ותנשום עמוק בעצמך חתיכת דיביל. התחלתי לאסוף את הדברים שלי. "איפה את?" שאלתי ודחפתי הכל לתאים אקראיים בתיק.

"אני במכולת של סואן ברחוב השלישי...." היא אמרה במהירות, וזרקתי את הכסף על מה שקניתי לאכול על השולחן וברחתי משם.

"אני כבר מגיע, אל תזוזי משם." ניתקתי ורצתי הכי מהר שיכולתי לעבר המכולת. הדאגה שלי אליה הייתה חזקה, ופשוט התפרצתי לתוך המכולת. עברתי שורה אחר שורה, עד שמצאתי את קלייטון עומדת מאחורי העמדה של משקפי השמש, מציצה לעבר החלון. "קלייטון..." אמרתי את שמה והיא הסתובבה, הקלה והפתעה משתקפים בעיניה. "מה קרה?" שאלתי אותה והיא שוב התכווצה במקום.