המלאך שלך

פרק שלושים ותשע - סיבוב אחרון

שלום לכם אהובים שלי!

סליחה על ההמתנה הארוכה, אבל הינה זה. הפרק שלפני האחרון. אני מצאתי איפה לכתוב סוף סוף והצלחתי לסיים אותו! יש מצב שיש בו טעויות רבות, ואולי הוא טיפה מרוח. אבל ממש רציתי כבר להעלות אותו לכם. תהנו ממנו!
בערך.

-נקודת מבט של קלייטון-

עוד לפני שעברו עשר דקות מהחדשות, כולם היו כבר בתוך הספרייה. קאירן היה כל כך מבולבל מכל האנשים שהתאספו, בניהם החיילים של מרינה ואינספור שומרים ועל טבעיים שונים שבלה יכלה לארגן מטעם האקדמיה.

היינו בתפוסה מלאה לחלוטין. בעליית הגג יחד איתי היו השומרים והעל טבעיים שבלה הביאה מהאקדמיה, ויחד איתה חילקנו בין כולם את כל הנשקים שהספקתי להכין, עד שבלה אמרה שתסדר לבד ושאני אמשיך לטהר, כדי שיהיו לכולם בטוח.

הלב שלי דפק במהירות שיא, הייתי מבוהלת ממה שהיה עלול להתפתח במקום כזה. הספרייה היה מקום כל כך מרגיע וקסום שהיה חבל אפילו לעשות משהו כזה במקום כל כך מושלם, אבל זה היה אידאלי בשביל הפגישה הטעונה הזו איתם. היינו צריכים ששני הצדדים יהיו רגועים ככל היותר. כי המטרה שלנו הייתה ברורה.

להשליט סדר, לא להשמיד.

במהלך השהייה שלי בעליית גג הזו, התקנתי מצלמה אחת בשביל להיות מודעת למה שקורה פה, מבלי העזרה של הספרנית ואדם יותר מידי. הבטתי במסך הקטן, ליבי נמס כשראיתי את קאירן עומד שם, אבל במהירות התחלתי לפחד ולחשוש. הוא נראה מבוהל, ואני התחלתי להבין שאני כל כך קרובה לראות אותו שוב עכשיו, לגעת בו לשמוע אותו ישירות. להביט לו בעיניים כמו שצריך.

ואני אוכל גם בקרוב מאוד לראות גם את ג'יימס שלי.

נשפתי ברעד את האוויר שהיה כלוא בריאות שלי ולבשתי את הז'קט, מנסה לא לרעוד בזמן שאני מתאמצת להסתיר את היחידה שיחד איתי בקומה. "הכל יהיה בסדר." דניאל לחש לי כשעלה למעלה במדרגות.

"אני יודעת." אמרתי בהסכמה וידיי נקמצו לאגרופים שרעדו בפראות עם כל שנייה שעברה. "פשוט... אני כבר רוצה לגמור את זה."

הדקות עברו באיטיות מענה, ואני הסתרתי בכל כוחותיי את כל עליית הגג של הספרייה. כשהבטתי מהחלון יכולתי לראות אותם מתאספים מסביב מכיוונים שונים, להרגיש איך אפלה מתחילה להתגבש כגוש אחד גדול, כיפה שלמה שמכסה אותנו ומונעת מאתנו לנשום.

הלכתי במהירות מהחלון לפני שרואים אותי, והבטתי בכל החיילים ויצורים מהאקדמיה, שבאו להילחם למען קאירן והעולם שלנו בעוד למטה עמדה יחידה קטנה. "לאן אתה לוקח אותי אדם?!" שמעתי את קולה של מרוסיה ומיד הסטתי את מבטי לעבר המדרגות כשהוא עלה יחד איתה.