The outside world

פרק 1

התעוררתי מהאור הקטן שהסתנן אל חדרי, מה שהיה כמעט בלתי אפשרי שאור יסתנן איכשהו, בהתחשב למיקום חדרי.

כשנזכרתי שזהו יומי הגדול והחשוב ביותר, חיוך גדול במיוחד עלה על פניי.

ציחצחתי את שיניי במהירות, התלבשתי בזריזות, והזזתי את הארון שהסתיר חדרי.

תבינו בכל שבוע השומרים של אדון סטיוארט מחפשים נערות בנות 18 בשבילו וכן...אני לא אפרט בשביל מה...

״בוקר טוב!״
אמרתי לאימי שנבהלה שיצאתי מחדרי בלי רשותה,
״אנסטסיה אסור לך לצאת מחדרך בלי רשותי, את יודעת שזה מסוכן!״
״אבל אמא היום הוא יום מיוחד.״
אמרתי מחייכת, רואה איך הבעת פניה משתנה מכועסת למודאגת, ויכולתי להישבע שהיא נראתה חיוורת לרגע, אפילו יותר ממה שהיא נראה ביום יום.

״עוד שנה, יש לך עוד שנה להיות חופשיה.״ לא הייתי קוראת למצב שבו נמצאתי כרגע חופשיה, אך לא רציתי להדאיג אותה אפילו יותר.

״הכל יהיה בסדר אמא הם לא ימצאו אותי.״ אמרתי בקול בטוח.
״אי אפשר להיות כל כך בטוחה חמודה שלי, את יודעת שבפעם האחרונה שהם היו פה, הם כמעט גילו אותך. אוי מזל שהיה לאדון סטיוארט בעיה בדבר הזה שלו, אחרת הם היו מגלים אותך!״ השיבה בקול מפוחד.
״טוב אז במקום לחטט בעבר ולפחד מהעתיד בואי נחיה את ההווה.״ אמרתי, מנסה להסיט את הנושא המביש הזה.
״אוי את צודקת חמודה שלי, יום הולדת 17 שמח.״
״שכחת משהו.״
מילמלתי לעברה כשחיוך ערמומי התנוסס בפניי.

היא קפאה לרגע כשנזכרה בהבטחה שהבטיחה לי.
״את בטוחה שאת רוצה לצאת החוצה? הרי יש כל כך הרבה פושעים בזמן האחרון ואם השומרים שלו יתפסו אותך...?״
אמרה אימי, מנסה לשכנע אותי להתחרט.

״הכל יהיה בסדר וחוץ מזה הבטחה זאת הבטחה ואסור להפר הבטחות, וזה אומר שאת מוכרחה לתת לי לצאת סוף סוף.״
״טוב...״
היא מילמלה נאנחת אך מיהרה להוסיף,
״אבל את צריכה להבטיח לי שלא תדברי או תתקרבי לשום גבר, זה ברור?״
״כן המפקדת.״
אמרתי נהיית רצינית לרגע ואז התפקעתי מצחוק והיא יחד איתי,
״טוב בואי לפחות תאכלי את הפנקייקים שהכנתי לך.״
״הכנת פנקייקים?״
שאלתי מלקקת את שפתיי.
״כן אבל יש רק אחד כי רק לזה הכסף הספיק, אני מצטערת שלא יכולתי לקנות עוד..״
״זה בסדר אמא גם אחד זה טוב.״
חייכתי אליה והיא אליי, אכלתי במהירות, התארגנתי וניפרדתי ממנה פותחת את הדלת כשעוד אזהרות יוצאות מפיה אבל לא שמעתי כי הסתכלתי על העולם שבחוץ..

~~~

נכנסתי לאיזה שוק שומעת צעקות מכל עבר
״לחמניות חמות בואו לקנות לחמניות חמות!״
״פירות יותר טריים משלי אין!״
״הודעה מהאדון סטיוארט! הודעה מהאדון סטיוארט!״
הלכתי אל עבר האיש שקרא בקול את ההודעה.

״האדון סטיוארט שכר אותי כדי להזכיר לכם את החוקים!
1. לנשים אין זכויות בעולם הזה.

2. כל נערה בגיל 18 נשלחת לארמון שבו יבחר אם היא תהיה חופשיה או שהיא תשרת את האדון עד סוף ימיה.

3. אסור להיתנגד לאדון סטיוארט.

4. אין להחביא נערות בנות 18 אחרת הן ומי שהחביא אותן יוצא להורג..״

הוא המשיך להקריא עוד ועוד חוקים מפגרים אבל אני הסתלקתי משם.

באיזה זכות האדון סטיוארט חושב שהוא יכול לשלוט בנערות?!?

הלכתי והלכתי עד שהגעתי למין סימטאה כזאת, שממנה שמעתי צעקות ובכי,

מה קורה פה??

ראשי זעק לי לברוח משם כמה שיותר מהר אבל משהו בי השאיר אותי שם מחפשת את מקור הצעקות.

פתאום מישהו הפיל אותי לאדמה כשהוא צועק באזני
״תביאי לי את כל הכסף שיש לך!״
״אין לי כסף.״
ניסיתי להישתחרר ממנו אבל הוא אחז בי בחוזקה, לא נותן לי לזוז, כך שנשארתי על האדמה מפוחדת עד מוות.
״לא כדאי לך לעבוד עליי ילדה כי את לא תמשיכי לחיות אם לא תתני לי את כספך!״
צעק בשנית מצמיד סכין לצווארי. כבר איבדתי את תיקוותי והתחלתי להיתחרט שיצאתי בכלל החוצה כשפתאום, משום מקום צץ בחור עם שיער שחור קצוץ.
״תעזוב אותה!״
הוא צעק וראיתי שהאיש שאחז בי לפתע החוויר ונראה מפוחד כשהביט במי שצעק עליו והציל את חיי.
״אני..אני מצטער.״ מילמל והסתלק במהירות.
הזר עם השיער השחור הסתובב אליי נותן לי לראות את עיניו הכחולות, הקרות.
״תודה.״ מילמלתי, נעמדתי רואה את מבטו שבחן אותי.
״את מפה?״ שאל, הינהנתי.

הוא התקרב אליי כשאני מתרחקת, שומעת בראשי את כל אזהרותיה של אימי.
״בת כמה את?״
שאל בשנית, אך הפעם שתקתי ולא עניתי אבל זה לא מנע ממנו לחכות לתשובתי. הוא הביט בי ואני בו ולרגע הרגשתי בקרב מבטים עד שהסטתי את מבטי ממנו.
״17.״ עניתי, רואה איך גופו נדרך.
״איך קוראים לך?״
״אנה.״ אמרתי, יודעת שעברתי על כל אזהרותיה של אימי.
״נתראה בקרוב אנה.״
הוא אמר מסתלק ממקומו, משאיר אותי ואת מחשבותיי לבד.
למה הוא לא אמר לי את שמו?
ולמה הוא התכוון כשאמר ׳נתראה בקרוב׳?

לאחר שעזב החלטתי שהיום הזה כבר מיצא את עצמו והחלטתי לחזור לביתי, אך גם בדרכי חזרה השאלות במוחי המשיכו לצוץ עוד ועוד אך ללא תשובות, גורמות לי להישאר מסוקרנת.

כשנכנסתי לבית אימי כל כך שמחה שחזרתי ללא פגע.
״אז נהנת בחוץ?״
״כן.״
״דיברת עם מישהו?״
שאלה כשהיא מדגישה את המישהו, אני לא יודעת מה קרה לי באותו רגע אבל שיקרתי לה.
״לא.״
״יופי אז לכי לחדרך.״

הזזתי את הארון שמסתיר את חדרי, נכנסתי והזזתי את הארון בחזרה, נישכבתי במיטתי, חושבת על השאלות שהתחילו שוב לצוץ בראשי..