The outside world

פרק 2

לאחר שנה.

וואו אני לא מאמינה איך השנה עברה כל כך מהר, היום אני בת 18 וראיתי איך אימי מודאגת, כי היא יודעת שהיום יבואו וימצאו אותי..אבל רגע, מה בנוגע לחוק של אדון סטיוארט?
אם אני זוכרת נכון, ״אין להחביא נערות בנות 18 אחרת הן ומי שהחביא אותן יוצא להורג..״
או או..
׳דפיקות חזקות׳
״תביאי אותה!״
״אנחנו יודעים שיש לך נערה בת 18!״
״תתחילו לחפש!״
שמעתי קולות מכל עבר וגם ניפוצי דברים, עד שלפתע הארון זז וחשף את מקומי. ואני עמדתי רק שם מחכה לגורלי המר.
איזה ביריון גדול תפס בידי וגרר אותי לכניסה
״אוי בבקשה אל תקחו אותה, בבקשה.״
אימי התחננה ובכתה מולם, כל כך כאב לי עליה שהם מביישים אותה כך.

״על כך שהחבאת אותה, את והיא מועמדות למוות.״
ראיתי איך צבעי פניה יורדים, ואת פניה הנפולות והמפוחדים של אימי.
״אנא ממכם תהרגו אותי אבל לא אותה, בבקשה״
הביריון שאחז בי גיחח עליה מה שגרם לעצביי לפעול.
״את זה האדון סטיוארט צריך לבחור.״
״מה נראלכם?! למה אתם חושבים שאתם יכולים להחליט עלינו?!?״
״אני רואה שיש לנו פה מורדת קטנה.״
הביריון השני אמר ומי שאחז בי התכופף ולחש לאזני
״אל תדאגי אחרי הלילה הראשון כל האומץ הזה יתנפץ.״
גופי נדרך ועיניי התמלאו בזעם, הביריון השני תפס את אימי וגרר את שנינו לארמון.
כשהגענו הם הפרידו בינינו ואותי שלחו לאולם גדול שבו הייתה שורה ארוכה מאוד של נערות שגם אותן החזיקו ביריונים שכנראה היו השומרים.
״למה אתם חושבים שאתם יכולים לשלוט בנו?!?״
צעקתי לאוויר גורמת לכל מי שהיה שם להסיט את מבטיו לכיווני..
״תסתמי.״
מילמל הביריון שלצידי ושלח לעברי מבטי מוות,
״למה אתם חושבים שאתם יכולים להחליט עלינו?!?״
צעקתי שוב כשפתאום נכנס בחור שנראה לי מוכר, הסתכלתי עליו, בוחנת אותו. ׳למה הוא נראה לי כל כך מוכר?׳ כל הנערות מצדדי התחילו לרעוד ולהיראות די מפוחדות. ׳ממה הן כל כך מפוחדות?׳

״כי אנחנו השולטים.״
הבחור שנכנס אמר והרים את ראשו כשבדיוק הבנתי למה הוא נראה לי כל כך מוכר. אבל זה לא אפשרי, זה..זה מי שהציל אותי לפני שנה מהמשוגע עם הסכין. זה לא יכול להיות, פשוט לא..

״זה שאתם השולטים לא אומר שאתם צריכים להיתנהג אלינו כמו אל כלבים!״
הוא הביט בי בעיניו הקרות בוחן אותי, כנראה שגם הוא זוכר.
״תסתמי!״
הבריון שאחז בי צעק באוזניי.
״אנחנו לא מתנהגים אליכם כמו אל כלבים..״
אדון סטיוארט התקרב אליי והוסיף
״אנחנו מתנהגים יותר יפה לכלבים.״
הוא גיחח ויחד איתו כל השומרים שלו. התעצבנתי כל כך אבל לא יכולתי לעשות כלום בגלל השומר שהחזיק אותי, אז עשיתי את הדבר הראשון שצץ במוחי, ירקתי עליו.
״מה נראה לך שאת עושה?!״
הוא צעק מנגב את רוקי מפרצופו, לפתע הביריון שאחז בי הצמיד לצווארי סכין.
״עכשיו את תיתחרטי על זה.״
״נו קדימה תהרוג אותי״
אמרתי מסתכלת עליו יודעת שהצלחתי לעצבן אותו
״למה את לא פוחדת למות?״
״למה מה יש לי עוד לעשות בחיים? הולכים להרוג את אימי ואני אהיה איתך, אין החיים הטובים.״
ציניות רבה נשמעה מהמשפטים שאמרתי, הבטתי בו בכעס ואז עצמתי אותן מחכה שהשומר שלו יהרוג אותי.
״תוריד את הסכין.״
פקחתי את עיניי מביטה בו מופתעת.
״את מעניינת אז את נשארת״
״אני מעדיפה למות לפני שאהיה שלך!״
״אין מה לעשות, גורלך כבר כתוב.״
הוא הביט בי בעיניו הקרות לרגע הרגשתי בקרב מבטים, אך הפעם הוא זה שהסיט את עיניו.
״מה את רוצה?״
״להישתחרר מפה.״
״לא יקרה, תחשבי על משהו אחר.״
״תשחרר את אמא שלי.״
הוא התקרב אליי בשנית מצמיד את סכינו לפניי
״את מבינה, היא הסתירה אותך וכל מי שמסתיר נערה בת 18 דינו מוות, ולך יש מזל שאת לא יוצאת להורג ביחד איתה.״
שקט השתרר באולם ולרגע נזכרתי שאנחנו לא לבד ושכולם נועצים בנו את עיניהם.
״אז תהרוג אותי במקום.״
הוא הזיז את סכינו מפניי
״אני אחשוב על זה, בינתיים אימך תהיה במעצר עד שאני אחליט מה יהיה גורלה.״
הוא הביט בי מבט נוסף והלך לתחילת השורה בוחר לו נערות ואותי ביניהן, את שאר הנערות שיחררו וכל כך קינאתי בהן באותו רגע..

הכניסו אותנו לחדר גדול וריק ונעלו.
״היי.״
פנתה אליי מישהי ג׳ינג׳ית עם עיניים ירוקות, יפיפייה, האמת כל הבנות שהיו בחדר היו יפיפיות והרגשתי ממש יוצאת דופן.
״היי.״
אמרתי
״אני קית.״
״אנה.״
״את היית ממש אמיצה שם מקודם, איך לא פחדת?״
״כי כמו שאמרתי, אני מעדיפה למות מאשר לחיות בעולם נוראי.״
״מה את חושבת שיעשו לנו?״
שאלה כל כך תמימה שתשובתה כל כך הפוכה ממנה.
״אני לא יודעת..״
העדפתי לשקר מאשר להגיד לה את האמת, לפעמים זה עדיף.

היינו שם במשך כמה שעות כשבכל שעתיים בערך, לוקחים מישהי והיא לא חוזרת..
לבסוף אני וקית נשארנו אחרונות בחדר הענקי והריק
״אני מפחדת.״
אמרה לבסוף קית ואני לא עניתי רק חיבקתי אותה כשהיא התחילה לבכות בשקט, לפתע נפתחה הדלת ולקחו את קית ואני נשארתי בודדה בחדר הגדול חושבת על מה שיקרה לי כשיקחו גם אותי אל מחוץ לחדר..