The outside world

פרק 4

״בוקר טוב!״
שמעתי קול מאחורי, הסתובבתי וראיתי את אדון סטיוארט אז גילגלתי את עיניי לעברו והמשכתי לנקות את עצמי
״למה אתה מתייחס אליי כאל חיה? נותן לי לנקות את עצמי בנהר במקום במקלחת כמו בן אדם נורמלי״
הסתכלתי בעיניו זועמת וגם הוא עליי, הוא נאנח ואמר
״את רוצה לראות את אמא שלך או לא?״
ישר קמתי והסתכלתי עליו, בוחנת אותו, מה הוא מתכנן?
״מה קרה אתה פתאום נותן לי לראות אותה?״
״כדאי שלפחות תראי אותה לפני שהיא תצא להורג״
״תצא להורג?!?״
״היא עברה על החוק אז היא תצטרך לשלם על זה״
הוא אמר באדישות כאילו הוא עושה את זה כל הזמן
״אתה לא יכול להרוג מישהו רק בגלל שהוא עבר על חוק מטופש!״
החזקתי את עצמי מלתת לו עוד סטירה
״האמת שאני כן יכול״
״אל תהרוג אותה! אני ישאר בגללך לבד בעולם ואתה רוצח אותה רק בגלל חוק טיפשי, לא אכפת לך בכלל מהאזרחים שלך, אין לך לב?!?״
היתנפלתי עליו, מרביצה לו כמה שאני יכולה, לא משנה שאחרי כמה שניות הוא החזיק אותי חזק ולא עזב
״אנסטסיה, תפסיקי לעשות מכל דבר דרמה, את לא תהי לבד, מה עם אבא שלך?״
גופי נדרך כששמעתי את המילה ׳אבא׳ ונשכתי את שפתי התחתונה
״אין לי אבא״
״הוא מת?״
״הלוואי״
מילמלתי והרגשתי שגופו נדרך שאמרתי זאת
״חייב להיות לך אבא, הרי איך נולדת?״
ניסיתי שוב להיתחמק מאחיזתו כשהוא מצמיד אותי יותר
״אולי תפסיק להיתערב בחיים שלי?!? אין לך שום זכות לשאול על..על..״
ניסיתי לומר את המילה מבלי לבכות
״על אבא שלך?״
הוא התעלם מצעקתי ואני רק הינהנתי, מפחדת שקולי יבגוד בי ויצא חלש
״אנסטסיה תספרי לי על אבא שלך!״
״אני נולדתי מאונס בסדר?!?״
צעקתי עליו כשיורדות מעיניי דמעות בוגדניות, הוא נראה בהלם ואני ניצלתי את הזמן הזה בשביל להישתחרר ממנו והיצלחתי.
״איך אמא שלך נראת?״
הוא שאל מביט בי, כחול קר פוגש באפור
״חשבתי שאתה יודע איך נראה מי שאתה הולך להרוג״
אמרתי במילים מלאות ארס וניגבתי את דמעותיי
״תעני לי אנסטסיה!״
רגע ממתי הוא קורא לי ככה? רק אימי קוראת לי בשמי המלא
״יש לה שיער חום ועיניים כחולות״
הסתכלתי במבטו וראיתי שהוא זועם, עיניו הכחולות והקרות היו זועמות
״אז את ממש דומה לו״
הוא אמר קובע עובדה, הסטתי את מבטי ממנו, קרה לא פעם אחת שאימי הייתה פוחדת ממני מרוב שהייתי דומה לו..
״ואתה ממש אוהב לחטט לאנשים בחיים האישיים שלהם, נכון?!?״
הוא התעלם ממני ופנה אל הביריון שהיה לידנו כל הזמן הזה
״קח אותה לחדר המלכותי!״
הביריון נראה מופתע ולא הבנתי למה
״אבל אדוני..״
״שום אבל תיקח אותה וזהו!״
אדון סטיוארט התרחק מאיתנו משאיר אותי ללא מילים, החדר המלכותי? על מה הוא מדבר?
בעוד שהביריון גורר אותי עוברת בראשי מחשבה מפחידה, הוא הולך לאנוס אותי?
ישר פסלתי את מחשבתי, הרי אם הוא היה הולך לאנוס אותי, למה הביריון שלו כל כך הופתע?
הגענו והפעם הביריון לא זרק אותי אבל הוא נעל אחריו את הדלת.
הסתכלתי מסביב, בוחנת את החדר הגדול הזה..
הדלת נפתחה ואדון סטיוארט נכנס לבדו
״למה לקחת אותי לפה? ולמה הביריון שלך כל כך הופתע כשאמרת לו לקחת אותי לפה??״
התנפלתי עליו בשאלות והוא רק נאנח וענה
״כי את הבת הראשונה שנכנסה לחדר הזה״
״למה? מזה החדר הזה?״
״יש לך הרבה שאלות אנסטסיה, אה?״
״כן ולמה אתה קורא לי כך?״
״ככה אימך דיברה עלייך כשאמרנו לה שהיא הולכת למות״
״מה היא אמרה?״
שאלתי מתחננת לפיסת מידע ממנה, אף פעם לא הייתי כל כך רחוקה ממנה לכל כך הרבה זמן.
״שהיא רוצה לדבר איתך בפעם האחרונה״
הייתה שתיקה לכמה דקות, אני חשבתי על מה שהוא אמר והוא רק הסתכל עליי.
היא לא מפחדת למות? לא אכפת לה שיהרגו אותה? לא אכפת לה להשאיר אותי, ביתה היחידה לבד?
טוב זה לא שהיא מההתחלה רצתה אותי כל כך..הרי לא נולדתי מ״אהוב ליבה״ לא שאני יודעת מה זאת אהבה, כן.
״מה חשבת עליי בפגישה הראשונה שלנו?״
״מה?״
שאלתי מתעוררת ממחשבותי
״באמת לא ידעת מי אני?״
הינהנתי
״לפחות עכשיו אני יודעת למה לא אמרת לי את שמך..לא רצית שאני אדע שזה אתה, נכון?״
״כן״
״אבל למה?״
״לא יודע, היה לי כיף לראות את החוסר מידע בעינייך״
״למה הצלת אותי?״
הוא הרים את גבתו
״היית מעדיפה שהבן אדם ההוא היה חוטף אותך ואונס אותך?!״
״לא אמרתי את זה..״
״תגידי למה לא אמרת מההתחלה שאנה זה לא השם שלך?״
״זה כן השם שלי״
״זה השם קיצור״
״אוי סליחה באמת שלא סיפרתי לאדם זר את השם המלא שלי״
שתקנו, כל אחד הסתכל לכיוון אחר. הרגשתי כל כך לא בנוח להיות איתו באותו חדר, במיוחד כשהאזהרות של אימי עדיין מהדהדות בראשי.
״אז מה קרה הפעם אתה לא כזה קר?״
שאלתי לא חושבת
״למה איך את מעדיפה אותי?״
הוא שאל מתוחכם.
האמת? אני מעדיפה אותך כשאתה מרוחק ממני והייתי עוד יותר מעדיפה אותך אם היית משחרר אותי.
״לא קר״
״אז מעכשיו אני אהיה יותר קר״
יואו איזה מעצבן, כמו ילד קטן.
פתאום הוא נהיה יותר רציני וגופו נדרך
״מי אנס את אימך?״
״למה זה כל כך מעניין אותך?!״
״תעני לי אנסטסיה!״
״לא רוצה, תפסיק לחטט לי בחיים!״
הוא התקרב ואחז בידי בחוזקה
״אנסטסיה תעני לי״
״תעזוב אותי כבר!״
הוא אחז יותר אפילו יותר חזק וצעק עליי
״אין לך שום זכות לצעוק עליי! אני השליט שלך ואת תעשי כל מה שאומר לך!
ברור?!?״
אני מבטיחה לכם שאת הצעקות שלו כל העיר שמעה.
אבל אני לא נתתי לו לחשוב שאני פוחדת ועניתי באדישות
״למה מה תעשה לי?״
אעשה לך בדיוק מה שעשו לאמך..״
פה התחלתי באמת התחלתי לפחד.