The outside world

פרק 16

-------------לפני שבועיים---------------

כמו תמיד קית גררה אותנו (לוגן ואני) למועדון כלשהו ביום הולדתה ה-18.

כמובן שהחלטתי שלא אשתה שוב אחרי מה שקרה בערב המסיבה..

התיישבתי על אחד הכסאות שליד הבר כשהברמן נעץ בי מבטים בגלל מה שקית הכריחה אותי ללבוש, שמלה שחורה, צמודה, בעלת מחשוף בינוני שנגמרה טיפה לפני הברך.

הברמן המשיך לנעוץ בי מבטים עד שלפתע פחד עבר בעיניו.
״אל תשתי כל כך הרבה מיס בראון״
קול מוכר התיישב לידי והרגשתי איך אני בוערת מכעס.
״מהמקרה הקודם אני שומרת על עצמי, אין מה לדאוג״ אמרתי בזילזול והסטתי את מבטי ממנו לעבר רחבת הריקודים.
והוא בתשובה הניד את ראשו והתקרב לאוזני ״אני תמיד אדאג לך״ הוא לחש וצמרמורת עברה בגופי.

קמתי מהכיסא לעבר הרחבה, לעבר קית שרקדה שם עם לוגן.
התעלמתי מהמבטים של סטיוארט, השתחררתי והתחלתי לרקוד.

אחרי כמה דקות הסתובבתי לעברו של סטיוארט וראיתי כמה בנות שנמרחות עליו, משום מה הרגשתי כעס לא מוסבר והסתובבתי בחזרה, מפנה את גבי.

למה זה כל כך מפריע לי?
זה לא.
נכון?
נכון!
אוי לא, לא משנה שאני לא בטוחה בעצמי עכשיו גם יש לי פיצול אישיות..

החלטתי ללכת לחפש את קית ולוגן שעזבו לפני כמה דקות, אז עזבתי את הרחבה והתעלמתי מכל הזוגות הקיטשיים שנמרחו שם.
כאילו בחייאת, אנשים, תמצאו חדר!

עברתי כמה חדרים עד שמצאתי את לוגן ואת קית מדברים, קרובים מאוד..
אני יודעת שהייתי צריכה ללכת משם אבל הסקרנות הרגה אותי אז הסתתרתי בפינה והקשבתי.

׳אתה מה?׳ שאלה בהלם קית
׳הכל היה בשבילך׳ הרגיע אותה לוגן
׳הוא יהרוג אותך אם הוא יגלה שגילית לי׳
׳אז אל תספרי לה את זה והכל יהיה בסדר..׳ לוגן אמר וקירב את ראשו אליה ו..הם התנשקו..
והבנתי שזה הזמן שלי ללכת, התרחקתי מהם חושבת בראשי על מה שהם אמרו..מה לעזאזל קרה עכשיו?!
ועוד מה שהכי מוזר זה ש..לא הרגשתי כלום כשראיתי אותם מתנשקים..

חזרתי לרחבה והתחלתי לרקוד, משתחררת מכל המחשבות והשאלות שאכלו את ראשי.
לפתע בחור התקרב אליי והתחיל לפלרטט איתי, לאט לאט התחברנו והתחלנו לצחוק ביחד.
״תתרחק ממנה עכשיו.״ שמעתי את קולו העצבני מאחורי ונאנחתי
״מה עכשיו?״ שאלתי בכעס.
הבחור שדיברתי איתו ברח איך שראה אותו.
פחדן.

״תתרחקי מכל הבחורים את שלי אנסטסיה.״
״אתה בטח צוחק עליי?!״ ספק אמרתי ספק צעקתי, מתעלמת מכל המבטים שהוסטו לכיווננו.
עוצמת קולי לא הרתיעה אותו והוא המשיך להביט בי בעיניו הזועמות עם הרגש הבלתי מוסבר. ״אני לא צוחק כשזה נוגע בך אנה, כשזה נוגע למה ששלי״
הרגשתי איך זעם מתחיל לבעבע בי, איך. הגבר. הזה. מעיז?!.
סטרתי לו, יצאתי מהמועדון והתחלתי ללכת לכיוון האחוזה.

לאחר כמה דקות שאני צועדת ברחוב החשוך והקר, התחיל לרדת גשם וחיפשתי מקום מחסה, לפתע נעצרה לידי מכונית שחורה שראשו של דניאל הציץ משם
״תיכנסי למכונית״
״ואם לא בא לי?״
״נו מיס בראון תפסיקי לריב על כל דבר״
״אני לא נכנסת למכונית.״ אמרתי בהחלטיות ״אם את לא נכנסת עכשיו אני אכניס אותך בכח״ הוא אמר ואני רק המשכתי ללכת מתעלמת מדבריו.

״תוריד אותי!״ צעקתי וניסיתי לצאת מהאחיזה שלו עליי, הוא החזיק אותי בצורת כלה ולא עזב עד שהכניס אותי לרכב וחגר אותי נותן לי להריח את ריחו המשכר..

אנה תתעוררי!
תפסיקי לחשוב עליו ככה!

הוא נכנס מהצד השני, חגר את עצמו ורק אז הנהג המשיך לנסוע.
״למה את חייבת לריב על כל דבר כל פעם מחדש?״
״מה אתה רוצה?״ שאלתי אותו מעוצבנת מתעלמת משאלתו.
״אותך״ הוא ענה
ציחקקתי צחוק ללא הומור, צחוק מזלזל ״חבל כי זה לא יקרה!״ אמרתי והפנתי את ראשי לכיוון אחר כדי לא לפגוש את מבטו וכדי להתעלם מהצמרמורות שעברו בגופי כשאמר זאת..

הגענו לשער של האחוזה.

דניאל יצא מהרכב ופתח לי את הדלת אך לא הסתכל עליי אלא על נקודה מסויימת מעבר לכביש, יצאתי גם והסתובבתי להביט במקום שבו סטיוארט נעץ את מבטו..
מה הוא עושה פה??

את מי אתן חושבות שאנה ראתה?

אז איך הפרק? מקווה שאהבתם אשמח לתגובות והצבעות:)