The outside world

פרק 7

שמעתי דיבורים מחוץ לדלת והיא נפתחה והאדון סטיוארט נכנס שוב
״מה אתה רוצה?״
״לדבר איתך״
״שלא תעז לדבר אליי שוב שמעת?!?״
צעקתי עליו בכל כוחי עם הדמעות שבעיניי
״את רק חפץ בשבילי אנה, אני יכול לעשות מה שבא לי!״
״אני לא חפץ!״
הוא נאנח
״אנסטסיה..״
״זה מיס בראון בשבילך, שלא תעז לקרוא לי כך יותר, שמעת?!?״
הוא רק נאנח שוב והסתלק ממקומו.
אני לא מאמינה שהיא כבר לא איתי..
טוב במקום לרחם על עצמי אני צריכה להתחיל להכין תוכנית, איך להפיל את אדון סטיוארט מהשילטון.
זאת צריכה להיות תוכנית טובה, תוכנית שאפילו הוא לא ישים לב אליה, תוכנית שתגרום לו לסמוך עליי..
אבל מה?
הדלת נפתחה שוב, ישר ניגבתי את הדמעות האחרונות שצצו בלי אזהרה.
נכנס מישהו שלא נראה שומר אלא הוא נראה מכובד כזה.
עיניו היו כחולות וחמימות לא כמו של האדון סטיוארט שהיו כל הזמן קרות.
״את בסדר?״
על פניו נראו סימני דאגה
״כן״
״למה את בוכה?״
״שאלה קצת מטומטמת,אתה לא חושב?
אם מתייחסים לזה שלא עובר יום אחד בלי צעקות ובכי של נערות״
״כן אבל שמעתי שאת זאת שחופשייה באחוזה״
״ומה אתה חושב? שאם נותנים לי להסתובב חופשיה אז כאילו חזרו הזכויות של הנשים? שלא יתנהגו אליי כמו אל חפץ?״
הוא גירד את עורפו במבוכה, אוי נו מה אני עושה, אני מוציאה עליו את כל הכעס שלי על האדון סטיוארט.
נאנחתי
״אני מצטערת, אני לא הייתי צריכה להוציא עלייך את כל הכעסים שלי..״
״לא זה בסדר, את צודקת״
הבטתי בו מופתעת, מה הוא אמר?
״מה?״
״את צודקת, לא צריך להיתנהג אל הנשים כאילו הן חפץ״
אני חולמת? הוא אמר מה ששמעתי?
״למה את כל כך מופתעת?״
״אתה הראשון שסוף סוף מדבר בהיגיון ולא חושב שאפשר לעשות בנשים את כל חפצכם״
הוא לא אמר כלום, רק חייך.
אני כבר מחבבת אותו:)
״אני לוגן״
״אנה״
פניו נראו מופתעות והוא בחן אותי בעיניו
״אז את אנה המפורסמת?״
״אה?״
הסתכלתי עליו מבולבלת
״לא משנה..״ הוא מילמל ״אני הסגן והחבר הכי טוב של דניאל״
הוא חייך בעוד שאני הרגשתי צמרמורת קלה מטפסת במעלה גבי כששמעתי את שמו
״אני צריך ללכת נתראה יותר מאוחר״
הוא סגר אחריו את הדלת שלאחר דקות אחדות נפתחה שוב, מה זה יום ׳בקר את אנה׳?!?
״אנה את בסדר? את חיוורת״
״אני בסדר..אבל אמא שלי לא..״
״מה קרה לה?״
״את באמת לא יודעת?!?״
״אנה מה קרה?״
קית שאלה בדאגה
״הוא הרג אותה! זה מה שקרה!״
״זה לא אפשרי אין סיכוי!״
״עובדה״
מילמלתי תוך כדי שאני מנגבת את הדמעות שחומקות שוב
״הוא לא כזה..״
״הוא כן! הוא מפלצת!״
״דניאל לא כזה!״
״אולי תפסיקו לקרוא לו בשם הזה?!?״
צעקתי מדחיקה את הזיכרונות מראשי
״את מוכנה להסביר לי מה יש לך מהשם דניאל?!?״
קית שאלה מעוצבנת וחיכתה לתשובתי, נאנחתי, יודעת שהיא לא תיתן לי להיתחמק אם לא אענה לה.
״הכל קרה שנה שעברה..היה נשף מסיכות וכל כך רציתי ללכת אז תפרתי לעצמי שמלה, קניתי מסכה בשקלים בודדים והתנגבתי החוצה בלי שאימי תדע.״
״נו ו..״
״הגעתי לאולם אחרי ששאלתי הרבה נשים שהראו לי את הדרך, נכנסתי ובהתחלה רק הסתכלתי על כולם, זאת היתה הפעם השנייה שלי שראיתי כל כך הרבה אנשים, שמחים, צוחקים.״
הסתכלתי באוויר מדמיינת את הכל כאילו זה היה אתמול
״לאט לאט נכנסתי לאווירה והתחלתי לרקוד כמו כולם, ואז היה שיר יותר שקט כזה והיו הרבה זוגות שהתחילו לרקוד הכל היה נראה קסום..בכלל לא הבנתי למה אימי אמרה שזאת ממלכה נוראית, בעודי מסתכלת על כל הזוגות שרוקדים שם, בא בחור עם מסיכה והציא לי לרקוד איתו, הסכמתי ובסוף הריקוד הוא לקח אותי למין מרפסת כזאת והוריד לי את המסכה ונראה מופתע, ניסיתי להוריד לו גם את המסכה אבל הוא לא הסכים להוריד את שלו ככה שיכולתי לראות רק את עיניו, הן היו כחולות ואושר מילא אותן.
דיברנו הרבה וגיליתי ששמו דניאל, הסתכלנו ביחד על השקיעה..ו..הוא נישק אותי, הנשיקה היתה מלאה באושר ושמחה אבל גם בעצב ומרירות ולא הבנתי למה,
הנשיקה היתה כל כך קסומה..גם כי..זאת היתה הנשיקה הראשונה שלי..״
הסמקתי
״אוווו״
קית אמרה בקול מאוהב
״אבל..״
מילמלתי
״לא, למה תמיד יש בסיפורים טובים אבל?!״
״אבל אז הרבה שומרים התחילו להיכנס לאולם ולעצור את הנערות והייתי חייבת לברוח שלא יתפסו אותי.״
חיוך עצוב עלה על פניי
״אוי סינדרלה שלי״
קית מילמלה ואני צחקתי צחוק ממורמר
״עכשיו את מבינה למה אני לא אוהבת לשמוע את השם הזה?״
היא הינהנה
״הדניאל הזה שפגשתי בנשף לא יוצא לי מהראש..״
״ואח שלי מזכיר לך אותו..״
הינהנתי
״הם כל כך שונים ודומים בבת אחת..הדניאל מהנשף היה כל כך מאושר ודניאל האח שלך כל כך קר.״