הוא הוריד את הג׳קט שלי וזרק אותו על הקרקע נוגע בי באגרסיביות, הוא תפס במכנס שלי והוריד אותו במשיכה חזקה, נשארתי בתחתונים שלי, ידו עברה על המפשעה שלי כנגד בד התחתונים ואני פערתי את עיניי וצרחתי יותר חזק אבל שמעו את זה במעומם כי ידו של בראיין הייתה עדיין על פי וניסיתי להכות אותם אבל הוא הידק את אחיזתו בזרועותיי והצמיד אותי יותר חזק כנגד הקיר.
ידו של בראיין עלתה למעלה שוב אל מתחת לחולצה שלי וחפנה את שדי בידו בעוד שהוא מנשק את צווארי, מוצץ ונושך קלות זה לא הרגיש טוב בכלל זה היה נורא, הרגשתי כאילו בכיתי נהר.
״הכל יהיה בסדר אנה, זה יגמר בקרוב״ בראיין אמר ברשעות והביט אל תוך עיניי האדומות.
אני צרחתי שוב יותר חזק כשהוא קרע את החולצה שלי, בקושי שמעו את הצעקות שלי, הוא הסתכל על גופי ברעבתנות והעביר את ידו על כל חלק בגופי ואני לא מפסיקה לבכות ולצעוק.
כמעט היתייאשתי מלצעוק, בכל זאת לא שומעים את זה כי היד שלו על הפה שלי. רגע לפני שאיבדתי תקווה שמעתי קול שלא חשבתי שאשמח כל כך לשמוע.
״מה קורה שם?!?״ קולו של האדון סטיוארט נשמע.
צרחתי את שמו של האדון סטיוארט כדי שיתקרב יותר ובראיין לחש לי לסתום את הפה ולהיות בשקט, לא הקשבתי לו והוא תפס בירך הפנימית שלי ולחץ עלייה בחוזקה שגרמה לי לעצום את עיניי בחוזקה אבל לא אכפת לי כמה זה כאב המשכתי לצעוק.
לאחר כמה שניות שהרגישו בשבילי כמו נצח
מתוך החשכה הופיע דמות שאני לא חשבתי שאשמח לראות כמו ששמחתי ככה כרגע.
אדון סטיוארט פתח את עיניו למראה שהוא ראה ולא עברה שנייה לפני שהאדון סטיוארט הרחיק את בראיין ממני והתחיל להכות אותו בעוד שאני מתייפחת ובוכה.
פתאום נשמע קול יריה, הבטתי לכיוונם של האדון סטיוארט ושל בראיין וראיתי שהאדון סטיוארט ירה בו.
פתאום הוא הסיט את מבטו לכיווני
״אנסטסיה..״ הוא לחש
״צדקת..״ מילמלתי בעוד שאני ממשיכה לבכות
״זה לא משנה עכשיו..קחי״ הוא הושיט לעברי את המעיל הארוך והענקי שהיה עליו, לקחתי אותו והתעטפתי בו, להסתיר כמה שיותר את גופי.
אדון סטיוארט ניסה לגעת בי כדי להוביל אותי למחוץ לסימטאה אבל נירתעתי ממגעו וגופו נרתע
״הבן זונה הזה..״ הוא מילמל חושב שלא שמעתי
״עכשיו תגיד לי את האמת, איך אתה וקית מכירים אותו?״ שאלתי מנצלת את הרגע,
היה נראה שהוא מתלבט אם לענות לי או לא אבל בסוף הוא ענה
״הוא היה החבר של קית עד ש..הוא אנס אותה..״
קפאתי לרגע עד שהוא זירז אותי, הוא אמר את זה בקול כל כך אדיש עד שהיה נדמה לי שזה בכלל לא עיניין אותו, עיניו נשארו קרות, לא מראות שום רגש,
הוא כל כך קר...
נכנסנו לרכב והתחלנו לנסוע לכיוון האחוזה.
לאחר נסיעה שקטה שבה אני עדיין מתייפחת קלות, לא מסוגלת לקלוט שלפני כמה דקות יכולתי להיאנס ומחשבות של מה הייתי עושה אם הוא לא היה שם, הגענו למחוץ האחוזה, פתחתי את הדלת ולפני שיצאתי שמעתי אותו
״אני מצטער..אם זה יעזור, החלטתי לחוס על חייהם של מי שעבר החוקים״
הוא אמר ושמעתי את הנהג נאנח, ניצחתי בהתערבות אבל זה לא כל כך עיניין אותי כרגע.
יצאתי מהמכונית, מנסה להסתיר את דמעותיי ואת גופי מכל השומרים שהסתכלו עליי פתאום במבט מלוכלך, האדון סטיוארט כנראה שם לב למבטים האלו כי הוא צעק ״עוד מישהו אחד שיסתכל עליה ככה יקבל כדור לראש״ ישר כל השומרים סובבו את מבטם ממני משקשקים מפחד.
נכנסתי לבפנים יודעת שהוא הולך אחריי, עליתי את כל הקומות עד שהגעתי לרביעית, נכנסתי לחדר שנתנו לי, סגרתי את הדלת ונשכבתי על המיטה מתכסה בשמיכה, גרמתי לשמיכה להגיע לי עד צווארי ולא יכולתי לעצום את עיניי אפילו פעם אחת מבלי שירוצו בראשי תמונות של מה שבראיין עשה לי..
בסופו של דבר נירדמתי.
----------------------------
אני לא יודעת כמה זמן אני ערה, לא רציתי לקום מהמיטה, רציתי להישאר שם לנצח. אני יודעת שלא קרה משהו מעבר לזה אבל בכל זאת, הוא נגע בי כנגד רצוני וכשאני נזכרת איך ניסיתי להיאבק בו הדמעות שלי כל פעם עולות לעיניי, אני מנסה להדחיק את זה, אבל לא משנה כמה אני מנסה זה חוזר.
אני יודעת שייקח לי קצת זמן עד שאני לגמרי אשכח את זה אבל אני יודעת שאני אהיה בסדר.
בחיים שלי לא הייתי בטוחה בזה כמו שאני עכשיו, אני אהיה בסדר. ובגלל שאני חושבת ככה אני בטוחה שהכל הסתדר לי בקרוב, כמובן שאני לא מתכוונת לספר את זה לקית, ואני מקווה שגם האדון סטיוארט לא יספר..
״אנה את בסדר?!?״ קית נכנסה בדרמטיות והסתכלה עליי בדאגה
או או..
למה נראה לי שהיא כבר יודעת מה קרה..
התיישבתי על המיטה והיא לידי מסתכלת עליי בעיניה העצובות
״מה הוא עשה לך? את בסדר?״
״כן״ נאנחתי מחכה שהיא תגיד את המילים הבאות
״אמרתי לך להיתרחק ממנו נכון?!?״
״בסדר אבל אם היית אומרת לי אם היית אומרת לי מאיפה את מכירה אותו, שום דבר מזה לא היה קורה״
״אה אז עכשיו את מאשימה אותי?!״
היא התעצבנה ״מה לעשות שלא רציתי שתדעי מה הוא עשה לי?!? הוא אנס אותי אנה! זה לא משהו שקל לשכוח, במיוחד לא אם הוא היה החבר שלך במשך שנתיים שלמות..״
״אני מצטערת״ אמרתי וניגבתי את הדמעות שהתחילו לרדת על לחייה, היא נרתעה ממגעי, כנראה שגם היא נזכרה במה שהוא עשה לה.
וככה עבר כל הצהריים, היא בוכה ואני מנחמת אותה מנסה שלא לבכות בעצמי,
שלא תחשוב שאני חלשה..
-------------------------
׳דפיקה בדלת׳
קית הלכה לפני כמה דקות לאחר שהביאה לי בגדים אז חשבתי שהיא כנראה שכחה משהו, פתחתי את הדלת וראיתי את הנהג
״מה אתה רוצה?״ ממש לא היה לי כח לכל השומרים האלו עכשיו
״את ניצחת בהתערבות..״
״ו..?״ שאלתי באדישות
״רק רציתי להגיד לך את מה שהאדון סטיוארט מסתיר ממך״
״יחסית לנהג הפרטי שלו אתה לא ממש יודע לשמור סודות, אה?״
״אני יודע לשמור סודות אבל אני גם יודע לא להפר הבטחות, אז את רוצה לשמוע מה הוא מסתיר ממך או לא?״
״נו?״
״....״
-----------לאחר חמש דקות--------------
היתפרצתי למשרד שלו מתחמקת מכל השומרים שניסו לתפוס אותי,
הוא ישב ליד השולחן שלו ועשה משהו עם ניירות
״היא חייה?!?״
צעקתי בזעם על אדון סטיוארט שגופו נדרך כששמע את מה ששאלתי, יודעת שהוא יודע למי התכוונתי
״תענה לי!״ הוא הביט בעיניי,
כחול קר פוגש באפור זועם, ונאנח
״כן אנסטסיה...אימך חייה..״
אז איך הפרק? מקווה שאהבתם אשמח לתגובות והצבעות:)
YOU ARE READING
The outside world
ChickLitאנה, אנסטסיה בראון היא נערה שנולדה מאונס וגרה עם אימה בעולם מסוכן שבו הגברים הם השולטים, בעולמה אין לנשים זכויות. בממלכה שבה היא גרה יש שליט אחד, אדון סטיוארט. אדון סטיוארט הוא הטיפוס המסוכן שכולם פחדו ממנו וקיימו את חוקיו עד שאנה הגיעה והראתה לו ש...
