פרק 17

5.5K 355 25
                                    

לא ייתכן שזה הוא!
טוב יכול להיות שזה לא באמת הוא..
ואם כן?
לא אנה תפסיקי לדמיין! הרי הוא עומד בסימטב חשוכה מה הסיכויים שראית את המסכה על פרצופו..
מה הסיכויים שזה הוא??
הבחור המסתורי...

גופו של סטיוארט נדרך והוא הביט בבחור המסתורי בכעס מוזר..
״קח אותה לחדרה״ אמר בקול קר לשומר שעמד לצידו.
נירתעתי הייתי מוכנה להיתנגדות, מה ׳אדון׳ סטיוארט חושב לעצמו..

השומר נאחז בידי בחוזקה וכמובן שניסיתי להיתנגד, לפתע הוא נשא אותי, התפתלתי אך הוא היה חזק ממני, אחרי שניות ספורות נכנעתי והנחתי לו לשאת אותי לחדרי.

כעבור כמה רגעים השומר נעצר, הניח אותי בעדינות על מיטתי והתקדם לעבר הדלת. ״ לילה טוב מיס בראון.״ ״לילה טוב״ עניתי מבויישת מכך שלא ידעתי את שמו. ״בהצלחה במרד תהיתי אם אתם זקוקים לעוד מורדים?״ הבטתי בו המומה..איך? איך הוא יודע על המרד?! הוא כנראה מרגל של סטיוארט הרי איך הוא יכל לדעת?!
ביקשתי לשמור בסוד את תוכניות המרד..
.....
הבנתי שהוא מחכה לתגובתי ״אני לעולם לא אמרוד באדון סטיוארט!״ שיקרתי בביטחון מוחלט, התקדמתי לעבר הדלת ״לילה טוב״ אמרתי מנסה להישמע נפגעת וסגרתי את הדלת כשהוא עומד, מביט בי בטוח בעצמו.

הורדתי את נעליי, נאנחתי ונשכבתי על מיטתי..לפתע מעטפה לבנה השתחלה מהדלת, ניגשתי לקחת אותה ולפתע שמעתי צעקה.

הבטתי בחלון במהירות וראיתי את אדון סטיוארט מרביץ לו, לבחור המסתורי!

הכנסתי את המעטפה לכיס מכנסיי ורצתי במהירות במדרגות.

יצאתי מהאחוזה כשכפות רגליי נוגעות בדשא הלח.. רצתי במהירות לסימטה, שני דמויות רזות ושריריות הרביצו אחד לשני. השתנקתי ורצתי לעברם, ראיתי את הבחור המסתורי מרביץ לאדון סטיוארט. ״עצור!״ צעקתי, אדון סטיוארט התקפל על הרצפה כשדם זורם מכל גופו.
הבחור במסכה המשיך לבעוט בו ולפתע רגליי החלו לנוע, נעמדתי מולו, הנחתי את ידי על חזיהו והבטתי בעיניו הכחולות אפורות..
אפורות?!
מה קורה פה??

״תפסיק בבקשה״ התחננתי, הוא נישק אותי במהירות ובתשוקה ורץ הרחק מהסימטה.

התכופפתי לעבר אדון סטיוארט מבולבלת ממה שקרה.
״הוא נישק אותך..״ אמר כועס ״אני יודעת אבל זה לא משנה עכשיו, צריך לטפל בך״ הוא נשען על כתפי והמשכנו לצעוד עד לחדרו.

הוא נשכב על מיטת המלכים שלו ורק עכשיו הבנתי כמה חדרו ענקי אבל לא היה לי זמן להתמקד בחדר. ״חשבתי שאת שונאת אותי״ מילמל. ״ההרגשה שלי לא משנה את היותך בן אדם״ מילמלתי בחזרה תוך כדי שאני מחפש את הערכת העזרה הראשונה.

״מגירה ראשונה מימין״ מילמל שוב. הקשבתי לו וחיטטתי במגירה שהייתה מלאה בגזרי עיתונים, לפתע נגלתה לי קופסא קטנה ולבנה משכתי אותה במהירות ומיהרתי לעבר סטיוארט.

הפשטתי את חולצתו וניקיתי את החבורות שהיו בכל אזור אפשרי. ניקיתי את השפה המדממת שלו. כעבור כמה דקות של טיפול בדניאל גמרתי והחזרתי את הקופסא למקומה במגירת העיתונים.

צעדתי במהירות לדלת, ״תוכלי להשאר?״ שמעתי את קולו החלוש, הסתובבתי לעברו ורגליי החלו לצעוד לעבר המיטה שלו, היתיישבתי עליה והרגשתי את המעטפה מתקפלת בכיסי. שלפתי אותה במהירות, הבטתי באדון סטיוארט, הוא עצם את עיניו.

פתחתי את המעטפה בזהירות ובשקט והוצאתי את השרשרת הזהובה שהייתה שם.
לא ייתכן?
איך הוא השיג את השרשרת של אימי?

״מה את עושה״ שמעתי את דניאל אומר בכעס.

שיט..

אז איך הפרק? מקווה שאהבתם אשמח לתגובות והצבעות:)

אתן מוזמנות לכתוב בתגובות את כל מה שאתן רוצות לשאול לגבי הסיפור, דברים שלא הבנתם וזה..ואני אענה להן:)

The outside worldWhere stories live. Discover now