The outside world

פרק 11

״מה קורה פה?״ שאלתי, מסתכלת על כל האנשים שהתרוצצו ממקום למקום
״מתארגנים למסיבה הגדולה״
״מסיבה?״ הסתכלתי על קית בבילבול ״איזו מסיבה?״
המסיבה לכבוד היום הולדת של דניאל״
״אז זה מה שהולך פה כל פעם כשיש לו יום הולדת?״ שאלתי מופתעת כשהסתכלתי על כל האירגונים שעושים לכבודו ואני נזכרת בימי ההולדת שלי הצנועים עם אימי, לא שאני מקנאה או משהו כזה..
״לא ממש, פשוט הוא הולך להיות בן 22..״
״אז?״
״בגיל 22 הוא בוחר את הנערה שתחיה איתו כל השנים ושתדאג לו..״
״אז הוא מחפש לעצמו משרתת אישית?״
״לא הייתי קוראת לזה ככה..״ היא מילמלה ומשכה אותי לחצר שגם שם היו הרבה התארגנויות למסיבה.
״אז איזו מסיבה זאת הולכת להיות?״
״זה הולך להיות מין נשף..נשף מסיכות.״
היא אמרה וקרצה לי
״נשף מסיכות?״ הסתכלתי עליה בבילבול
״יכול להיות שנתתי לו רעיון פה או שתיים למסיבה..״
״לא! את גאון!״ צרחתי לא מתייחסת לשומרים שהסתכלו עליי
״אמרתי לך שאני יעזור לך לחפש את הבחור המסתורי במסכה״ היא חייכה אליי וגם אני אליה.
----------------יום לפני------------------
״אני לא מאמינה שנתת לי לבכות על כלום! למה אמרת לי שהרגת אותה?!?״
״מי סיפר לך שאינך חייה?״ הוא שאל בקולו הנוקשה מתעלם משאלתי
״מה זה משנה עכשיו?! תענה לשאלה שלי!״
״את לא היית אמורה לדעת על זה..״ הוא מילמל לעצמו אבל שמעתי אותו
״בסופו של דבר הייתי עולה עליך, אני רוצה שתיקח אותי עכשיו אליה!״
״דבר ראשון אני לא חייב לך כלום מיס בראון, דבר שני אין לך שום זכות לצעוק עליי!״
״כן נו ברור הרי למין הנשי אין שום זכויות בעולם הזה..״ אמרתי עם מלא ארס
״נכון, אני שמח שסוף סוף הבנת את זה ועכשיו..לוגן! תיקח אותה מפה לחדרה!״
לוגן אשר הביט על כל מה שקרה כאן המום, יצא מההלם והוביל אותי לחדר שנתנו לי.

כשהגענו לחדר הוא אמר ״אם את רוצה אני יכול להוביל אותך אליה״
״אה?״
״בכל זאת, זאת אמא שלך״
״מה קרה פה, פתאום כולם הולכים נגד אדון סטיוארט??״
למה שאלתי את זה בכלל?!
״לא, אבל אני חבר ילדות שלו ואני יודע שזה מה שהוא היה רוצה שאני אעשה..״
״אוקי..אז נלך?״
״עכשיו?״
״לא אז מחר״ אמרתי בציניות גמורה
לוגן גיחח לעצמו ומילמל בשקט ״ממש כמוהו..״ החלטתי להיתעלם ממה שהוא אמר והלכתי אחריו לכיוון חדר האסירים..
״אמא!״ רצתי לכיוון מקומה של אימי שהסתכלה עליי מופתעת
״אנה שלי, את בסדר?״ היא שאלה מודאגת
״כמה זמן לא ראיתי אותך...״
״מה את עושה פה?״
״באתי לראות אותך״ אמרתי וחייכתי אליה אבל היא לא חייכה אליי בחזרה
״אנסטסיה, תזכרי את האזהרות שלי אל תשכחי אותם״ היא לחשה לאזני כשהיא מסתכלת על לוגן
״לוגן אתה יכול להשאיר אותנו לבד?״
לוגן שהבין את המסר הינהן בראשו והסתלק ממקומו
״תיזהרי אנה שלא יקרה לך מה שיקרה לי״
״אוי אמא..״ מילמלתי ודמעה קטנה זלגה על לחיי כשנזכרתי בבראיין
את חייבת לשכוח מזה אנה!
תזכרי שהוא מת..נכון?
נכון! הרי שמעת את קול היריה, אדון סטיוארט הרג אותו!
״אבל אם הוא לא מת?״ מילמלתי לעצמי בשקט שוכחת שאימי לידי ויכולה לשמוע אותי
״מי לא מת?״ שמעו את דאגתה בקולה
״זה לא משנה, לא משהו חשוב...״
״תזכרי ילדה שלי את כל האזהרות שלי, אל תסמכי על גברים אף פעם, אל תדברי איתם ובשום פנים ואופן אל תתאהבי בהם!״
״אל תדאגי אמא, הכל יהיה בסדר״
היינו בשקט כמה דקות עד ששמעתי את לוגן קורא לי ״מיס בראון צריך ללכת״
נפרדתי מאימי והלכתי עם לוגן בחזרה לחדרי
״תודה״ אמרתי לפני שסגרתי את דלתי
״אין בעד מה״ הוא אמר והלך ואני סגרתי את הדלת, נכנסתי למיטה ונרדמתי..
-------------חזרה להווה-----------------
״תודה״
״תודי לי אחרי שאמצא לך שמלה יפה לנשף..ומסכה מדהימה שתבליט את עינייך״
״תודה, רק אל תשכחי את עצמך, אני יכולה להסתדר לבד אל תדאגי לי״
״את צוחקת עליי?!? תמיד חלמתי להכין מישהי שבחיים לא הייתי חושבת שאני אכיר ושתהפוך להיות החברה הכי טובה שלי לנשף״ היא אמרה וצחקה ואני ביחד איתה
״את חושבת שגם הוא יבוא?״ שאלתי אחרי שהייתה בינינו שתיקה קצרה
״אני בטוחה״
~~~~~~~~~~~~~~~
הגיע זמן המסיבה ואני כבר הייתי מאורגנת בזכות קית שבאמת מצאה לי שמלה יפה שתתאים לגופי ומסכה שהבליטה את עיניי,
השמלה היתה בצבע תכלכל עדין והמסכה הייתה בצבע לבן והיא כיסתה חצי מפניי
וברור שקית גם דאגה לעצמה, היא היתה לבושה בשמלה אדומה, צמודה וקצרה ובמסכה שכיסתה חצי מפניה כמו שלי רק ששלה היה בצבע שחור.

נכנסנו לאולם הגדול והמקושט שהיה מלא באנשים שמחים שרקדו, דיברו ושתו.
״אני הולכת שנייה״ קית מילמלה
״רגע אל תשאירי אותי לב-״ לפני שסיימתי את משפטי שמתי לב שקית כבר לא לידי
אוף איזה מעצבנת היא, מה היא משאירה אותי לבד?!
התבוננתי בכל האנשים וחיפשתי הבחור המסתורי, אבל לא יכולתי לזהות אותו כי האולם היה פשוט מלא ,
אבל לא ויתרתי
לפתע נשמעה מוזיקה שקטה ואיטית יותר וזוגות מילאו את הרחבה.
עמדתי בצד והרגשתי דז׳וו מטורף,
בחור עם עיניים כחולות
ניגש אליי והזמין אותי לרקוד איתו, בסוף הריקוד הוא לקח אותי למרפסת ממש כמו בפעם הראשונה
״זה אתה!״ אמרתי בהפתעה כשהבנתי שהוא הבחור המסתורי, הוא רק חייך אליי ונישק אותי נשיקה ארוכה שבה הבנתי כמה התגעגעתי אליו..

בסוף הנשיקה לקחתי אותו לחדרי שבקומה הרביעית.
אני הולכת לגלות מי זה הבחור המסתורי!
״אז..אתה יודע איך אני נראית אז אתה מוכן סוף סוף להוריד את המסכה ולהראות לי את הפנים שלך?״
הוא הניד בראשו
״למה?״
הוא לא ענה רק חיפש משהו,
דף ועט ועליו הוא כתב את תשובותיו.
למה הוא לא מדבר?
׳כי את לא תאהבי לראות את מה שיש מאחורי המסכה׳ הוא כתב
מה יש לו צלקת או משהו כזה?
״אל תדאג אני לא אבהל אם יש לך צלקת או משהו כזה״
הוא רשם עוד משהו
׳זה לא זה..טוב אני צריך ללכת׳
הוא קם והסתלק במהירות ואני רדפתי אחריו
אני חייבת לדעת מי זה!
הוא הגיע לאולם ונעלם בין כל האנשים.
נאנחתי לעצמי ״כנראה שאני לא אגלה מי זה..״ מילמלתי והלכתי לחפש קית ולספר לה את מה שקרה, לא מצאתי אותה באולם אז יצאתי ממנו ופתאום התנגשתי במישהו
״אני מצטער״
״לא זה בסדר זה בגללי״ אמרתי וראיתי שהתנגשתי בלוגן שהחזיק את המסכה שלו ביד ושבמקרה גם לבש את אותם הבגדים שהבחור המסתורי לבש..
לוגן הוא הבחור המסתורי?!?

אז איך הפרק? מקווה שאהבתם אשמח לתגובות והצבעות:)