The outside world

פרק 18

בתמונה: אנסטסיה (אנה) בראון
***

״מה את עושה״ שמעתי את דניאל אומר בכעס.

שיט..

הוא קם בפתאומיות וחטף מידי את המעטפה עם השרשרת
״תחזיר לי את זה!״
״לא עד שתגידי לי מה זה וממי זה״
״זה מ...״ התלבטתי מה לומר ״זה מקית״ אמרתי ונאנחתי בהקלה
״למה היא הביאה לך את השרשרת הזאת?״ הוא שאל ובחן את השרשרת בעיניו הכעוסות
״כי..כי עוד חודש יש לי יום הולדת״ חייכתי בניצחון,
האמת היא שבאמת יש לי יום הולדת עוד חודש אבל לא תכננתי שמישהו אי פעם ידע מזה..

הוא קם במהירות גורם לי לקום בבהלה ולחזור אחורה, ״אם אני אגלה שזה לא מקית ושאת שיקרת לי, את תענשי! והפעם אני לא ארחם עליו!״ כעס נשמע בקולו אך הוא הסתכל עליי במבט עם רגש אחר..תקווה?

הוא הסתלק מחדרו משאיר אותי לבד בחדר המלכים שלו חושבת על איך תגיב קית..

~~~~

נקודת מבט דניאל:
דפקתי בחוזקה על דלתה של קית' שמעתי אותה צועקת מהצד השני. היא פתחה את הדלת במהירות, ״ מה!?!?!?״ צעקה עליי כשהיא עטופה במגבות. הנפתי את המעטפה ונופפתי בה מול פניה, ״ מה זה?״ שאלתי בציפייה, ובכעס. ״מעטפה״ היא ענתה כאילו זה ברור מאליו. ״ כן, אבל למה היא הייתה אצל אנה״ שאלתי מאוכזב מטיפשותה של קית'. ״למה זה היה אצל אנה?״ חזרה על שאלתי, ובכך הבנתי שאנה שיקרה. עזבתי במהירות את קית' ורצתי לעבר אנה, פתחתי את הדלת הנעולה בבעיטה ומולי התגלה חדר ריק. ״ פאק ״ מלמלתי...
היא ברחה

נ. מ אנה(נקודת מבט):
ברגע, ששיקרתי לדניאל הבנתי שאין לי עוד הרבה זמן, הבטתי בחדר שלו, שום דבר מועיל והוא נעל את הדלת אחריו...
ראיתי את הווילון של החלון הלבן מתנופף ברוח, ורעיון צץ במוחי, יצאתי מהחלון הלבן מנסה לא להסתכל למטה, ממלמלת לעצמי מילים משיר מוכר שיסיח את דעתי...

הרוח החזקה בילגנה את שערי במהירות, ניצמדתי אל קירות האחוזה, הולכת על הרעפים מנסה לא לבלוט יותר מידי.
הבטתי למטה, היו שם עשרות שומרים מתעדכנים בזה שנעלמתי. אני חייבת לפעול, אולי אהיה אצל אחד מהמורדים, אשנה שם ואברח..
אבל בנתיים אני צריכה לצאת מכאן.

הסתכלתי מסביבי ראיתי את המרזב המטונף ונתלתי עליו, יורדת בזהירות מחליקה עליו כמו כבאית. נפלתי על האדמה הבוצית כשהג'ינס שלי היה כולו מטונף ומשופשף מהירידה על המרזב. הבטתי מעלי שום זכר לאדון סטיוארט. פתאום שמעתי שומרים מתקרבים ומהרתי להתחבא מאחורי השיחים הגדולים,
לפתע רגלי נתקלה במשהו קשיח הבטתי על האדמה זה היה מכסה ביוב חצי פתוח, דחפתי אותו במהירות.
אני לא מאמינה שאני אעשה את זה, סתמתי את אפי בחוזקה.
״על החיים ועל המוות״ מלמלתי וקפצתי לעבר בור הביוב המצחין.
לפחות הוא לא ימצא אותי..

מטרה לפרק הבא: 20 כוכבונים⭐️
אהבתם? תמליצו
לא אהבתם? אין סיכוי
אוהבת❤️