The outside world

פרק 21

עברו יומיים מאז שהתראתי לאחרונה עם דניאל. מאז הנשיקה שלנו, מאז שגנבתי את השרשרת מדניאל..

כרגע רוב המורדים נאמנים לי, ומאמינים לי, אך כמובן שתמיד יהיו אלה שיפקפקו ויפיצו שמועות...
היום כשהצגתי למורדים את השרשרת הוכחתי את נאמנותי המלאה וגם הם הוכיחו לי את נאמנותם.

״מה שעומד לקרות זה דבר כזה, אתם תסתדרו בעמדותכם, תגברו על השומרים ואני יסיח את דעתו...״ סיכמתי בקצרות את התוכנית המורכבת. הם הנהנו במהירות מראים שהיו קשובים.
הם הנהנו ועברתי במהירות לקבוצה אחרת להסביר לה את תפקידה בתוכנית.

״אנה!״ שמעתי מישהו קורא בשמי. הסתובבתי וראיתי את אנאבל רצה לעברי. אחרי כמה דקות היא נעצרה מולי מתנשפת בכבדות.
״היי אנאבל״ אמרתי לה מנופפת קצרות בידי.
״כבר התקרבת אליו?״ לחשה, למרות שלא הבנתי מדוע הרי כולם ידעו מה התוכנית...
הנהנתי אליה וראיתי איך מבטה משתנה במהירות מדואג למסוקרן , היא נראתה כאילו שכנה במערה זמן רב והתשובה שלי היא קרן השמש הראשונה. הרגשתי נבוכה ממבטה שננעץ בי, ועוד יותר נבוכה מכך שכנראה סומק התפזר על פני וכרגע אני כנראה נראת כמו עגבניה...
״יופי אז מתי יהיה לכם דייט? כדאי שנדע שבאמת הצלחת..״ אמרה והינהנתי כהסכמה. התחלנו ללכת ברחבי המחסן שבו ניהלנו את ההכנות למרד.
״בעוד שבוע בערך״ עניתי לא בטוחה אם זאת תשובה או שאלה... וכנראה שגם אנאבל התבלבלה מנימתי..
״בהצלחה״ אמרה. והחוותי אליה חיוך תודה.
לפני שהספקתי להגיד משהו אנאבל כבר הייתה בקצה השני של החדר.
מה עובר עליה? היא הייתה כל כך ישירה היום, כאילו חיפשה תשובה כלשהי...

״היי״ קול מוכר העיר אותי ממחשובתי על התנהגותה של אנאבל. הסתובבתי מזהה את תווי הפנים ששיננתי בראשי מאז אותו לילה מוזר. זה היה השומר שנתן לי את השרשרת של אימי. ״היי, מה אתה עושה פה?״ אמרתי בטיפשותי, מה הוא יעשה פה חוץ מלהיות במרד?!.
״אמרתי לך, אני בעדכם! אני רוצה לעזור!״ אמר בהחלטיות אבל שמר על נימת קולו.
״אתה יכול להסתנן, לשמור על פתח האחוזה ולעזור לנו להיכנס?״ שאלתי, הוא הנהן במהירות כמו חייל. החזרתי לו הנהון מהיר בדיוק כמו שלו והתחלתי להתקדם לעבר הקבוצות.
לפתע הוא לפת את ידי.
״השרשרת״ אמר ״ראית אותה?״ אמר ומבטו השתנה והפך למודאג.
״דבר ראשון תעזוב את ידי״ פקדתי עליו בקול הבוסי והשתלטני שלי, וכמובן שפחות משניה הוא עזב את ידי.
״דבר שני מאיפה השגת את השרשרת?״ שאלתי בזמן שמחשבות על אימי מציפות את ראשי.
״אמא שלך, היא אמרה לי להביא לך אותה״ אמר כמו חייל טוב.
״למה?״ שאלתי.
״אני לא יודע, היא אמרה שתביני לבד״ לפתע מבטינו הצתלבו ויכולתי לראות את עיניו הירוקות.
״משוחרר״ אמרתי כאילו אני מפקדת. השומר הלך במהירות לדרכו וכך גם אני לדרכי.
לפתע ראיתי דמות מוכרת מתהלכת לה במדים.
״קית!״ צעקתי וראיתי אותה מתחילה לרוץ לעברי ריצה קלה בעודה מנופפת בידיים. אחרי שהתחבקנו ודיברנו טיפה קית כנראה הבחינה במבטי המודאג.
״מה קורה?״ שאלה.
״מה הסיכויים שאוכל להיפגש עם אמא שלי?״ שאלתי למרות שידעתי מה התשובה. לרגע קית נראתה המומה כנראה שהיא ציפתה לשאלה אחרת ממני.
״בכנות, הסיכויים אפסיים״ אמרה והרכינה את ראשה.
״צריך להקדים הכל״ אני אומרת.
״למתי?״ שאלה והשבתי לה את התאריך המדויק.
״אבל אנה, זה יוצא ביום הולדת שלך״ אמרה כמציינת עובדה.
הבטתי בה בתמהון.
״את בטוחה שאת רוצה שזה יהיה באותו יום?״ שאלה, מסבירה את עצמה.