The outside world

אפילוג

אנה חשבה שהיא לא תרגיש כאב יותר גדול מכאב ליבה שהרגישה כשהבינה שהיא ודניאל אחים.

אהבתה התגלתה כאחיה, אמנם החורג אך בשביל לה זה סתם מושג שניסה לכפר על ליבה שפעם בכאב.

אהבתה הראשונה נהרסה אבל בשביל אנסטסיה זאת היתה האהבה היחידה שלה. היא החליטה שהיא לא רוצה להיתאהב יותר בשום אדם מפני שהיא לא רוצה לחוות שוב את שיברון הלב, אך יותר מזה, היא לא הצליחה להוציא את דניאל מראשה.

״תצא לי כבר מהראש! אנחנו לא אמורים להיות ביחד, הכל פשוט טעות..טעות אחת גדולה.״ נאנחתי בכעס וכיסיתי את עיניי בעזרת כף ידי. למה הוא היה חייב לבוא?
להזכיר לי את העבר שלי..

״אנחנו בחיים לא נוכל להיות ביחד..״ הוספתי
״מי אמר?״ הוא השיב מנסה לשכנע אותי
״אתה פאקינג אח שלי!״ צעקתי בכעס
״החורג.״ הוא הוסיף והביט בי בעיניו הכחולות המדהימות..

לא אנה את צריכה לשכוח ממנו..
לתמיד..

אז כן, הוא חזר. גם הוא לא הצליח לשכוח אותה, גם רגשותיו שלו היו חזקים, הוא לא הצליח להדחיק את רגשותיו ורדף אחריה.
הוא חיפש אחריה, יום וליל ולא הפסיק עד שסוף סוף מצא אותה.

״אנסטסיה.״ קראתי לה, היא הסתובבה והביטה בי בהלם מוחלט, עינייה נראו מופתעות.
״מה אתה עושה פה?״ שאלה, כרגיל בקולה הנוקשה, אך ראיתי שגם היא התגעגעה אליי לפי הגעגוע שצף בעינייה האפורות והנוצצות.

״סוף סוף מצאתי אותך.״ מילמלתי, מתקדם לעברה.
״תעצור.״ אמרה פתאום והתרחקה ממני, אך לא יכולתי יותר. עברו שלוש שנים מאז שחיבקתי אותה, מאז שהסנפתי את ריח שיערה הממכר, מאז שהבטתי בעיניה שהביטו בי בעצבות שגרמה לכל גופי להידרך.