The outside world

פרק 20

בתמונה: לוגן

התנתקנו מתנשפים
לא לא לא, זה לא קרה עכשיו!
התמלאתי במחשבות בעוד הוא סקר אותי וגיחח לעצמו, נהייתי אדומה כמו עגבנייה, מה הוא עושה לי??

לא ידעתי מה לעשות אז פשוט ברחתי משם לכיוון האחוזה מתרחקת ממנו, נכנסתי לחדר שנתן לי ופשוט התיישבתי במרפסת הקטנה ששם והבטתי החוצה.

אני יודעת שרוב הפעמים אני מתנהגת כאילו אין בי רגש אבל אני עושה את זה כדי לא להיפגע, אני כבר לא יודעת מה עובר עליי, קודם זה היה רק הבחור המסתורי שכנראה היה לוגן ואז היה בילבול ועכשיו הנשיקה עם דניאל.
אוףף נהיה לי סלט במח אני כבר לא יודעת מה לעשות..

בלי ששמתי לב דמעות נזלו על לחיי, הסתכלתי מעבר לחלון מביטה בשמיים הקודרים והרגשתי שהם מבינים אותי, אני כל כך מבולבלת אני כבר לא יודעת מה לעשות..

הדלת נפתחה לפתע ואני מיהרתי לנגב את דמעותיי ״מה קרה?״  ״כלום..כלום..״ מילמלתי לא מעיזה להיסתכל עליו ״אם זה בגלל מה שקרה מקודם, אני מצטער..״ הוא מילמל בחזרה, פעם ראשונה שהוא הצטער על משהו..

הוא בא לצאת מהדלת אך עצרתי אותו כשאמרתי ״אל תלך..״ למה אמרתי את זה בכלל??
הוא היה בשקט כמה דקות אך אז שמעתי את הדלת נסגרת, הוא הלך..בטח למה שהוא ישאר בכלל..

לפתע שמעתי צעדים ואת קולו הצרוד ״אני מצטער״ הוא אמר שוב, הסתובבתי לעברו ופשוט חיבקתי אותו, הנחתי את ראשי על כתפיו ופשוט הוצאתי הכל..למה אני בוכה בכלל??

הרמתי את ראשי והבטתי בשרשרת שנצצה על צווארו ופשוט התחלתי בעדינות לפתוח אותה, לאט לאט הצלחתי להוציא את השרשרת בלי שהוא הרגיש, לקחתי את השרשרת ובמהירות הכנסתי לכיסי והתנהגתי בטבעיות.
נשמתי עמוק, התוכנית עבדה..
עכשיו רק נשאר להמשיך להיתקרב אליו ובלי שהוא ישים לב להמשיך להוביל את המרד מאחורי גבו..רק דבר אחד אסור לי לשכוח,
אסור לי להיתאהב בו! פשוט אסור..

התנתקתי ממנו, ניגבתי את הדמעות, הסתכלתי עליו וחייכתי חיוך מזויף, פניו היו מודאגות ודאגה היתה בעיניו אבל לא רק, בעיניו היו שתי רגשות, דאגה ורגש לא מוסבר, אהבה?

הסטתי את מבטי ממנו והוא הבין את הרמז ומבלי להוסיף דבר יצא מהחדר.
לאחר שהוא יצא הוצאתי את השרשרת שלו מכיסי ובחנתי אותה, באמת כמו שאנאבל סיפרה לי השרשרת מוזהבת ועליה יש קמע של מפתח מוזהב, מעניין מה הוא פותח..

דפיקה בדלת העירה אותי ממחשובותי ״כן?״ ״זה לוגן, אפשר להיכנס?״ מיהרתי להחזיר את השרשרת לכיסי ולאחר מכן פתחתי את הדלת ״הגיע הזמן שלך לדעת דברים״ הוא אמר ואני הינהנתי לא מבינה על מה הוא מדבר.
״טוב אז אני אתחיל מההתחלה, נכון בנשף? כשדניאל בחר אותך?״ ״נו?״ שאלתי בסקרנות ״אז..מי שסימם אותך הוא..ברייאן..״ ״ברייאן?!״ עיניי נפתחו בהפתעה ״אוימיגד״ מילמלתי, בחרת לבוא דווקא עכשיו לוגן, באמת לא מספיק אני מבולבלת, עכשיו זה?!

״וואו״ מילמלתי שוב ״יש עוד?״ הוספתי והוא הינהן ״הגיע הזמן לספר לך מי זה הבחור המסתורי..״ עיניי נפתחו שוב מרוב הפתעה ״אני הבחור המסתורי..״ הוא אמר והביט בעיניי, ידעתי שיש לו עיניים כחולות אבל אף פעם לא שמתי לשילוב של האפור..רגע אפור?!
המועדון! הוא זה שהיה שם, רגע אז כשדניאל אמר שעבר ביניהם חתול שחור הוא התכוון אליי??
אוי לא..קודם הנשיקה ועכשיו מה שלוגן מספר לי..יואו..

מרוב מחשבות לא ראיתי את לוגן מתקרב אליי, מתקרב לנשק אותי, ״מה אתה עושה?״ שאלתי ממהרת להיתרחק ממנו ״חשבתי שזה הדדי בינינו, כמו החיבוק הזה מקודם..״ הוא מילמל במבוכה ״קודם כל החיבוק הזה היה סתם לראות מה קורה בינך לבין סטיוארט ואני עוד צריכה לחשוב על הכל, אתה בא ומנחית עליי את כל הדברים האלו ובא לנשק אותי, אני מצטערת..״ אמרתי והוצאתי אותו מהחדר, סגרתי את הדלת, נשכבתי על הרצפה, נשענת על הדלת ונשמתי עמוק..
הכל כל כך מסובך עכשיו..

מטרה לפרק הבא: 40 כוכבונים ותפרגנו בתגובות:)
אהבתם? תמליצו
לא אהבתם? אין סיכוי
אוהבת❤️