The outside world

פרק 6

הערב התקרב עוד ועוד ומזה בדיוק חששתי, להיות באותה קומה עם אדון סטיוארט..
אני וקית הסתובבנו באחוזה כשכל השומרים מסתכלים עליי מוזר
״את רוצה להגיד לי למה כל השומרים מסתכלים עלי ככה?״
שאלתי את קית, ממשיכה להיסתכל על השומרים
״הם פשוט לא רגילים שדניאל נותן לנערה שהיא לא אחותו להיות חופשיה באחוזה״
״דניאל?״
״זה השם שלו..מה לא ידעת?״
״ידעתי..רק ש..״
מילמלתי מבויישת
״מה?״
״עזבי אני לא רוצה לדבר על זה..״
הייתה שתיקה קצרה שבה קית הסתכלה עליי מנסה לגלות מה אני מסתירה, עד שפתאום היא תפסה בידי ומשכה והובילה אותי באיזו דרך
״לאן את לוקחת אותי?״
״את עוד תראי..״
היא אמרה במסתוריות.
יצאנו לחצר והיא הובילה אותי בדרך שלא הכרתי ולאחר שנכנסנו לאיזה שיח, יצאנו למקום כל כך יפה.
״וואו״
״כן..זה היה המקום שלי ושל דניאל..״
״היה?״
״זה היה כשהיינו קטנים, לפני שהוא ירש את מקומו של אבינו. הכל עוד היה נראה מושלם, היינו כל כך קרובים..״
״ומה קרה?״
״כשאבינו נפטר והוא ירש את מקומו, הוא הפך להיות קר ונוקשה״
״מה יש לו נגד הנשים? למה בגללו אין לנו זכויות?״
״זה לא כל כך קל..הכל התחיל מאבי..״
״אביך?״
״אני ודניאל אחים חורגים, אנחנו מאותה אמא אבל לא מאותה אבא״
״ומה קרה לו?״
״כמו שהתחלתי לספר, הכל התחיל מאבי.
הוא היה משתכר כמעט כל ערב והיה מרביץ לאימי ואז היא הכירה את המלך והוא התאהב בה ועשה הכל כדי לרצות אותה, יום אחד מישהו הרעיל את אבי והוא נפטר והמלך לקח את אימי והציא לה להיתחתן איתו, היא הסכימה וכשדניאל נולד, הם רבו כי הוא גילה שאימי בגדה בו.
הוא סילק אותה מהארמון וכתב את החוקים האלו על הנשים, למזלי הוא לא סילק אותי גם ושמר עליי.״
״וואי חתיכת סיפור״
התיישבתי על הדשא וקית איתי כשהיא מהנהנת בראשה ומסתכלת עליי עם עיניה הירוקות שנראו כל כך עצובות.
״רגע אז למה דניאל, סליחה, האדון סטיוארט לא שינה את החוקים כשירש את מקומו של אביו?״
״כי זאת היתה הבקשה האחרונה של אביו, שלא ישנה את החוקים לגבי הזכויות של הנשים ושלא יסמוך על שום נערה כל חייו״
״אז הוא לא סומך אפילו עלייך?״
שאלתי, מופתעת מכל הסיפור הזה
״אני לא כל כך בטוחה בזה שהוא סומך עליי במאה אחוזים..״
הייתה שתיקה קצרה עד ששמענו קול מאחורינו
״אני כן סומך עלייך קית״
הסתובבנו וראינו את האדון סטיוארט מסתכל עלינו
״כמה זמן היית פה?״
קית שאלה כשהיא רצה לחבק אותו, הוא רק שתק והסתכל עליי עם עיניו הקרות
״נהיה מאוחר ואף אחד לא מצא אתכן אז ניחשתי שאתן פה״
הוא אמר מתחמק משאלתה, כמה זמן באמת הוא עקב אחרינו??
קית יצאה ראשונה מהשיח, באתי לצאת אחריה כשפתאום האדון סטיוארט תפס בידי
״תעזוב אותי!״
״ההיסטוריה של המשפחה שלי לא אמורה לעניין אותך, שמעת?!״
״וואי אפשר לחשוב איזה חיים מעניינים יש לך! כאילו שזה באמת עיניין אותי!״
״יופי ויש לי משהו לומר לך על אימך״
״מה?״
שאלתי בהתעניינות בעוד שהוא רק המשיך להסתכל עליי בעיניו הקרות
״אני אספר לך אחרי ארוחת הערב״
יצאתי מהשיח חושבת על אימי, איך היא??
נכנסנו לאחוזה כשאדון סטיוארט הולך בדרך אחת וקית מושכת אותי לשנייה
״מה את עושה?״
״את חייבת להיתקלח, פוי את מסריחה!״
קית אמרה סותמת את אפה
״תודה גם אני אוהבת אותך״
אמרתי באדישות וקית ציחקקה
״דפוקה! טוב כנסי״
היא הכניסה אותי לחדרה
״תיכנסי למקלחת אני כבר יביא לך בגדים״
נכנסתי לחדר קטן ולבן, סגרתי את הדלת והורדתי את בגדיי, נכנסתי לאמבטיה, ושטפתי את עצמי, וואי כמה זמן לא התקלחתי.
התענגתי על הזמן הזה שיכולתי להירגע אבל אחרי חמש דקות בערך נזכרתי שוב באימי ובמה שהאדון סטיוארט אמר לי..
יצאתי מהאמבטיה, מכסה את שערי וגופי במגבת
״גמרת?״
קית שאלה מבעד לדלת
״כן״
״יופי קחי״
היא פתחה קצת את הדלת והביאה לי את הבגדים שבחרה עבורי.
יצאתי מהחדר לבושה במכנס בויפרנד וחולצה שחורה קצרה צמודה
״יופי קחי״
היא הושיטה לעברי נעלי אולסטר לבנות וגבוהות
״עכשיו רק צריך לסדר את השיער שלך״
״לא זה בסדר, עדיף להשאיר אותו פזור״
״טוב אז נלך?״
״את לא רוצה להיתקלח גם?״
״אני אתקלח אחר כך, בואי אין זמן״
יצאנו מחדרה והלכנו לחדר האוכל העצום עם השולחן הארוך והאוכל הרב.
אני מבטיחה לכם שעם כל האוכל שהיה על השולחן היו יכולים להאכיל מדינה שלמה! אני לא צוחקת כמה אוכל!
קית התיישבה בצד ואני התיישבתי לידה, הדלתות נפתחו שוב וכל השומרים נכנסו והתיישבו בצד השני ליד האדון סטיוארט שכל הארוחה לא הוריד את עיניו ממני, גם כשדיברתי עם קית הרגשתי שהוא נועץ בי את מבטו הקר אז הסתובבתי והראתי שהוא לא מפחיד אותי אבל הוא עדיין המשיך להביט בי והרגשתי שוב בקרב מבטים, עד שקית כנראה שמה לב למה שקורה
״תגידי מה יש לאחי ממך?״
״אני לא יודעת הוא לא עוזב אותי״
אמרתי נאנחת ומסיטה ממנו את מבטי
״הוא מוזר בזמן האחרון, את רוצה שאני אדבר איתו עלייך?״
״לא עזבי, הוא כבר ככה מעוצבן עליי מאיזושהי סיבה או משהו כזה אז עדיף לא להרגיז אותו עוד״
״טוב מה שאת רוצה..״
מילמלה קית והמשיכה לאכול.
אחרי שעה בערך כולם גמרו לאכול ויצאו מהחדר עד שנשארנו רק קית אני ואדון סטיוארט שהמשיך להסתכל עליי במבטו הקר
״טוב אני הלכתי ביי״
קית אמרה, חיבקה אותי, לחשה לאוזני ״בהצלחה״ והסתכלה עליי בפרצוף מעודד.
נפרדנו והאדון סטיוארט הוביל אותי לחדרי בקומה הרביעית, נכנסנו והוא סגר את הדלת.
״נו תספר כבר, מה קורה עם אמא שלי?״
גופו נדרך כשאמר את שתי המילות הבאות באדישות גמורה.
התמוטטתי לרצפה,
לא! זה לא יכול להיות!
״מפלצת!!״
צרחתי עליו בעיניים דומעות
״היא עברה על החוק אנסטסיה״
הוא אמר שוב באדישות כאילו זה הדבר הכי נורמלי שיש
״איך יכולת?!?״
נצמדתי לקיר מתרחקת ממנו, ניסיתי לנגב את דמעותיי כדי שלא יחשוב שאני חלשה אבל לא הצלחתי, הן המשיכו לרדת.
״שלא תעזי לצעוק עליי שמעת?!?״
הוא התחיל להכות אותי בעצבים
״תהרוג אותי וזהו!״
מילמלתי והוא עצר כשגופו נדרך שוב
״למה את כל כך רוצה למות?!?״
״כי הרגת אותה! הרגת את הבן אדם היחיד שהיה לי אכפת ממנו!!״
הוא יצא מהדלת, טורק אותה בדרך, ואני נשארתי בחדר בוכה..
לפחות עכשיו אני בטוחה לגמרי בהחלטה שלי, להוריד אותו מהשילטון!
רק חבל שבשביל שאני אהיה בטוחה בהחלטה הזאת הוא היה צריך להרוג את אימי..
איזה מפלצת!
אני שונאת אותו!