HOLD ME CLOSE

פרק 3 - בין הצללים

מסתובבת בחדר הגדול, לא בטוחה מה לעשות. ליבי פועם במהרה ואני נושכת את שפתי בייאוש. אפילו בחלומות הוא רודף אותי. מתי אוכל להשתחרר ממנו כבר? אני מתיישבת קצה המיטה וקוברת את ראשי בידיי. "אמנדה" קולו של ג'ייק גורם לי להביט אל הדלת. "תיכנס" אני קמה ממקומי ושעיניי פוגשות בעיניו גופי מרפה מעט.

"ארוחת ערב מוכנה" הוא אומר ומביט בפניי. "קרה משהו?" עיניו מתכווצות בחשד. "לא. ואני לא רעבה, תודה" אני מודה לו בנימוס, מחכה שילך, למרות שמשהו בי רוצה שהוא יישאר ותחושת הרוגע תמשיך לשרות עליי. הוא מסתובב ללכת אך נראה שברגע האחרון הוא מתחרט ופונה אליי, "אני הולך לטייל קצת, את רוצה להצטרף אלי?" הוא מגרד בראשו וחיוך קטן מטפס על שפתיו. "עדיף שלא" אני משפילה את מבטי ומקללת את עצמי שאני כזו פחדנית.

"אני חושב שלא יזיק לך קצת אוויר" אני מרימה את ראשי ופוגשת בזוג עיניים כחולות שלרגע נראה כאילו מושכות אותי לתוכן. "אין לי מה ללבוש גם ככה" אני מתרצת ועקמת את אפי כשאני מבינה מה אמרתי. חיוך זדוני מתפרס על שפתיו והוא מניח על המיטה שקית גדולה. "אני אחכה לך למטה" הוא יוצא מהדלת לא נותן לי זמן להתנגד. אני נאנחת, מוציאה את מה שיש בתוך השקית ועיניי כמעט יוצאות מחוריהן. בתוך השקית הגדולה היו מקופלים בגדים חדשים הנראים יקרים במיוחד. וכשאני מביטה בתווית הצמודה לאחת החולצות אני מבינה כמה. אני נושכת את שפתי, לא בטוחה אם לרדת למטה ולהחזיר את הבגדים או ללבוש אחד מהם ולרדת למטה כמו שג'ייק ביקש. אני מתלבטת כמה דקות ובסוף מכניסה את הבגדים חזרה אל השקית, לובשת את הבגדים הישנים ובלויים שלי. אני אולי נראית איתם נורא והבד הדק שלהם לא מחמם את גופי, אבל אני מעדיפה את זה מאשר לקבל את הבגדים שג'ייק הביא לי.

אני יורדת למטה לאחר שאני נועלת את נעליי ודמותו של ג'ייק מופיעה בכניסה אל הבית. כשעיניו נחות עליי הוא נאנח ופותח את פיו אך אני מזהירה אותו שאם יגיד מילה אחת אשאר בבית.

הנסיעה עברה בשקט, חוץ מכמה מבטים משונים מג'ייק. אחרי כמה דקות בודדות הרכב נעצר וטיילת הומה אנשים מופיעה מולי. אני נושכת את שפתי, מביטה על ההמון וזזה באי נוחות במקומי. נראה שג'ייק שם לב לכך כי רגע לאחר מכן הוא מתניע את הרכב שוב וממשיך לנסוע. "חשבתי שהגענו" אני מביטה בו. "יש שינוי במיקום" הוא מחייך אלי ואני מכווצת את עיניי. "עכשיו הגענו" הוא עוצר ויוצא מן הרכב. אני יוצאת אחריו ומביטה בחוף הריק מולי, ועל הגלים הנשטפים אל החוף, המים הכהים והשתקפות הירח הנשברת עם כל גל.

"בואי" הוא קורא ויורד אל החוף. חיוך קטן מטפס על שפתיי ואני הולכת בעקבותיו. "אני אוהב את המקום הזה" הוא מביט קדימה, יודע שאני מאחוריו. "יפה כאן" אני מוסיפה ומתיישבת על החול הלח. הוא מסתובב להביט בי, "אני יכול לשאול אותך משהו?" קולו רך ומבטו מהוסס. "כן" אני עונה ללא מחשבה והוא מתיישב ליידי, דואג שיהיה מספיק מרווח בנינו. "למה לא הסכמת לקבל את הבגדים?" הוא משלב את ידיו ואני פותחת את פי ללא היסוס, "אני לא לוקחת נדבות מאנשים" קולי יוצא חזק יותר משהתכוונתי אך נראה שזה לא מרתיע את ג'ייק. "זאת לא נדבה, זאת מתנה. למה כל כך קשה לך לקבל עזרה מאחרים?" הוא מכווץ את גבותיו וקמט קטן נוצר על מצחו.