עמדתי שם, מביטה בו בעצב ולאחר כמה שניות מסתובבת ללכת. "אמנדה" קולו חלש וצליל חרטה נשמע בו, אך אני ממשיכה ללכת אל חדרי מבלי להסתובב אליו. אני לא הייתי צריכה לתת לו להניח שהוא כלום בשבילי אבל מה שהוא אמר שבר אותי לחתיכות. "אני שונאת את זה!" לחשתי בקול צרוד כשדמעות לא מפסיקות לרדת מעיניי. "אני שונאת לאהוב אותך" המשכתי לדבר לעצמי והכאב הפך עמוק יותר כשהבנתי מה אמרתי ומה אני מרגישה כלפיו.
אף פעם לא הרגשתי שום דבר כלפי אף אחד. לא הייתה לי את האפשרות בגלל לוק ולא יכולתי לדמיין את עצמי עם גבר אחרי מה שהוא עשה לי. אבל אף פעם לא תיארתי לעצמי שאהבה היא דבר כואב כל כך. היא יכולה להקים אותך לתחייה אבל היא יכולה גם להרוג אותך.
"אמנדה" קולו האבוד נשמע מבעד לדלת ומיהרתי למחות את דמעותיי. "לך מפה" התאמצתי להוציא קול מפי. "אמנדה, אני מצטער. בבקשה תתני לי להיכנס" הוא כמעט התחנן ויכולתי להרגיש את הייאוש שבקולו. למה הוא מצפה שאני פשוט אכניס אותו לכאן ואסלח לו על מה שאמר? אני עדיין פגועה מכל מה שקרה עם ויקטוריה ואני לא יודעת כבר איך להכיל בתוכי את כל הכאב שאני מרגישה.
"אמ', תפתחי" הוא התעקש ולאחר כמה שניות של מחשבה פתחתי את הדלת. "מה אתה רוצה?" שאלתי בקרירות אך פני אמרו משהו אחר וג'ייק ראה את זה. "לא התכוונתי למה שאמרתי" הוא הסביר ועיניו אמרו לי ללא מילים כמה הוא מצטער אך גם כמה הוא כועס. "אתה כן" השפלתי את מבטי ונלחמתי בדמעות המאיימות לצאת בכל רגע. "לא, אני כעסתי עלייך אבל-" "אבל זה מה שאתה חושב ג'ייק!" קטעתי אותו בצעקה ודמעות החלו להיצבר בעיניי. "לא אמנדה, אבל מה שבטוח זה שהבהרת מה את חושבת" עיניו התכווצו בכעס, מאשימות אותי בכאב שעובר בהן.
ג'ייק פירש לא נכון את הדברים שאמרתי ולפני שאפילו הספקתי להסביר לו למה התכוונתי, הוא תקף אותי ואמר דברים שחתכו את ליבי לחצי. "לא נתת לי לדבר בכלל, פשוט קפצת למסקנות" כיוונתי אליו אצבע מאשימה וכל נים בגופי רתח. "אמרתי שאין לך כלום להפסיד אם תלכי מכאן, אמרת שאני כלום אמנדה. זה נשמע לך כמו קפיצה למסקנות? כי לי זה נשמע כמו עובדה!" צווחתו הדהדה בחדר ולרגע נרתעתי מעוצמת קולו. "אני לא חייבת לך הסברים" כיווצתי את אגרופיי והזעם זרם בתוכי כמו לבה ששורפת את כל גופי.
"תפסיקי לעשות את זה! תפסיקי להסתיר מה שאת מרגישה" קולו הפך ללחישה ועיניו אבודות, מחפשות רגש כלשהו. "אין לי רגשות" הבטתי בו בעיניים ריקות וניסיתי לשכנע את שנינו שזה נכון. "זה בלתי אפשרי אמ', כי עם כמה שאת יכולה להיות משכנעת לפעמים ,אני יכול לראות מעבר לחומות שבנית" קולו מתרכך ואני משתתקת. אף פעם לא הצלחתי להתרגל להרגשה הזאת שמישהו דואג לך, רואה מה אתה מרגיש גם כשאתה מנסה להסתיר את זה ומתקרב גם כשאתה דוחף אותו. פגעתי בג'ייק והוא עדיין דואג לי, מנסה להתקרב אלי ולעזור לי. למה?
YOU ARE READING
HOLD ME CLOSE
Romanceחיי לא היו קלים. בכל יום נאבקתי רק כדי לשרוד, בתקווה שיום אחד אוכל לברוח ולהיות חופשיה. כל מה שהכרתי היה כאב, פחד והשפלה. לא האמנתי שיום אחד אפגוש בגבר שישנה את חיי ויגרום לי לראות את העולם אחרת, להרגיש דברים שלא הרגשתי בעבר. בריחה כבר לא הייתה אפשר...
