הערב מגיע וארוחת החג מתקרבת יחד איתו. חיכיתי לערב הזה כל כך הרבה זמן ועכשיו אני מרגישה רק לחץ ופחד להגיע אל הבית שלמדתי לזהות כביתי. "מה אני אלבש?" מלמלתי לעצמי וג'ייק הרים את גבתו בשעשוע. "למה את מסתובבת במגבת וממלמלת לעצמך?" הוא צחק ובחן את גופי. "אין לי מה ללבוש ג'ייק" גלגלתי את עיניי והידקתי את המגבת סביב גופי הערום. "אני לא יכול להגיד שאני מתבאס מזה" הוא חייך חיוך זדוני שסיפר כל מה שהולך בראשו ברגע זה. "אני באמת שמחה שאתה נהנה, אבל אני לא יכולה לבוא להורים שלך במגבת" הטיתי את ראשי ומצאתי את עצמי שוקעת בעיניו. "למה לא?" הוא קם על רגליו ומשך אותי אליו. כל גופי התחמם בן רגע כשידיו נצמדו אל מותניי ושפתיו המרפרפות על שפתיי סחררו את ראשי.
"אין זמן לזה" לחשתי אל שפתיו וניסיתי לא להקשיב לתחושותיי. בעוד שעה אנחנו אמורים להגיע ואין לנו שום בגד חוץ מזה שבאנו איתו. "את דואגת בגלל הבגדים?" הוא כיווץ את עיניו בשאלה ולא נראה מוטרד במיוחד. "כן" נאנחתי והנחתי את ידי על חזהו החשוף. "אני אדאג לזה" הוא הוריד מעלי יד אחת ושלח אותה אל הטלפון שעל השידה. "מה אתה עושה?" הרמתי את גבתי בשאלה כשראיתי אותו מקליד במשך זמן מה. "זהו" הוא סגר את הטלפון והניח אותו בחזרה על השידה. כיווצתי את עיניי בחוסר הבנה. מה הוא זומם עכשיו? "עכשיו אפשר להתעסק במשהו אחר" הוא חייך בערמומיות ושחרר את המגבת מגופי. צחוק נמלט משפתיי אך השתתק ברגע כששפתיו נצמדו אל שפתיי.
~~~~~~~~~~~~~~
לאחר חצי שעה בה ג'ייק דאג להעסיק אותי ואת מחשבותיי, נשמעה דפיקה בדלת. כיווצתי את גבותיי במחשבה על מי זה כבר יכול להיות, כשלראשי קפצה המחשבה על נהג המונית, חברו של אנדרו. "ג'ייק, אל תפתח" עצרתי אותו והוא כיווץ את גבותיו בחוסר הבנה. "מה קרה?" הוא ניגש אלי ודפיקה נוספת נשמעה. "מה אם זה הוא?" הפחד כרסם בי והשאיר אותי חסרת נשימה. "זה לא הוא" הוא חייך ברוגע וליטף את שערי. ידו משכה אותי אל מאחורי דלת החדר ולפני שהוא ניגש אל דלת הכניסה הוא נשק לראשי ולחש לי "לא לדאוג".
"תודה" אמר לדמות שהייתה מאחורי הדלת ולקח מידו כמה קופסאות. כיווצתי את עיניי בניסיון להבין מה הוא מחזיק שם ואם הוא ידע שזה לא לוק, למה הוא משך אותי אל החדר כדי שלא יראו אותי? "את יכולה לצאת" הוא קרא לאחר שסגר את הדלת. "למה משכת אותי לחדר אם זה לא הוא?" הבטתי בו בעצב. "אתה מתבייש בי?" שאלתי וחייכו ירד משפתיו. "ברור שלא אמ'. פשוט לא רציתי שאיזה בחור יראה אותך כשאת לבושה רק במגבת" הוא הסביר ונאנח בכעס.
"אני מצטערת" נאנחתי בייאוש. אני לא מאמינה שאני ממשיכה לפקפק בו אחרי כל מה שהוא עושה בשבילי. השפלתי את עיניי לרגע ולאחר מכן הבטתי בו במבט מתנצל. "קיוויתי שעד עכשיו תסמכי עלי" הוא נענע בראשו באכזבה. "ברור שאני סומכת עלייך ג'ייק" נשכתי את שפתי וניגשתי אליו, מניחה את ידי על פניו ומלטפת את קימורי פניו. "אז תפסיקי לחשוב שאני מתבייש בך" הוא מפציר בי ואני מהנהנת בהסכמה. אני לא אוהבת לגרום לג'ייק להתעצבן, אבל זה שכל כך חשוב לו שאני לא אחשוב משהו רע על עצמי גורם לי להרגיש משהו שונה.
"עכשיו שכבר הרסת את הרגע, את רוצה לראות מה יש בקופסאות?" הוא הרים את גבתו בשאלה, אך ידעתי שאני לא צריכה לענות על זה בכלל. חיוך קטן התפרס על שפתיי כשהוא הניח שלוש קופסאות בידיי. אחת הייתה גדולה ודקה, השנייה קטנה אך עבה יותר והשלישית בערך באותו גודל של הקופסה הראשונה. "מה זה?" כיווצתי את עיניי בניסיון להוציא ממנו רמז לפני שאפתח את הקופסאות. "תצטרכי לפתוח כדי לגלות" הוא התגרה בי במבטו והלך אל החדר, דואג לסגור אחריו.
פרסתי את הקופסאות על הספה, תוהה מה יכול להיות בתוך הקופסאות הלבנות לפני שלקחתי את הקופסה הגדולה ופתחתי אותה. כיווצתי את עיניי בחוסר הבנה כשראיתי משהו עטוף, אך כשהורדתי את העטיפה מעליו התגלתה מולי שמלה אדומה ארוכה שגרמה לפי להיפער ולעיניי להתפעל מיופייה. הנחתי את השמלה ועברתי לקופסה השנייה, פותחת בעדינות ומגלה זוג נעלי עקב שחורות ועדינות בעלות רצועות שחורות החותכות אחת את השנייה ונותנות לנעל מראה מיוחד. בקופסה האחרונה היה מעיל שחור, ארוך כמעט כמו השמלה ובעל כפתורים כסופים באזור החזה ומטה.
ליבי התחמם כשהבנתי שג'ייק דאג שיהיה לי הכל הערב. כל כך חששתי שאין לי מה ללבוש ושלא אראה ייצוגית מספיק בשביל הוריו ועכשיו יש לי יותר ממה שדמיינתי בזכותו. לקחתי את השמלה, לובשת אותה ומחייכת לעובדה שהיא מתאימה בדיוק לגזרתי. שרוולי השמלה הגיעו עד קצות מפרקיי ונתנו לידיי מראה מעודן ונשי, חזי הוסתר מאחורי הבד הרך, לא חושף שום דבר אך משאיר את עצמות הבריח שלי חשופות. שאר השמלה נופלת ממותני בבד עדין, יוצרת גלים לאורך רגליי. נעלי העקב השחורות נותנות לרגליי צורה שונה ממה שאני רגילה ואני מרגישה את השינוי שזה מחולל בתוכי. אני יודעת שאלו סך הכל בגדים, אל זה גורם לי להתמלא בביטחון שלא היה לי בעבר וזה מרגיש כל כך טוב.
לאחר שסיימתי להתארגן סירקתי את שערי השחור והשארתי אותו פזור, מכסה בזכותו את רוב גבי. השחלתי מעלי את המעיל השחור שכיסה כמעט את כל שמלתי ודפקתי על דלת החדר, מודיעה לג'ייק שסיימתי להתארגן. "סוף סוף" הוא קרא לפני שפתח את הדלת ועיניו נפערו ברגע שנפלו עלי. "את יפה כל כך, ואני באמת רוצה לראות את השמלה עלייך" הוא לוחש ובוחן כל סנטימטר בגופי ובפניי. "תצטרך לחכות ולגלות" לחשתי בהתגרות, מחזירה לו על קודם ונראה שעיניו נדלקות.
"אז כדאי שנלך" חיוך משועשע התפרס על שפתיו ולפתע שמתי לב מה הוא לובש. חליפה שחורה שכמובן הבליטה את גופו הרחב ומלמטה חולצה לבנה מכופתרת מוסתרת ברובה בעניבה אדומה שהתאימה באופן מושלם לשמלה שלי. "וואו" נשכתי את שפתיי, נלחמת ברצון להישאר איתו כאן ולוותר על ארוחת החג המענה הזאת. "אם לא נלך עכשיו אני לא חושב שאנחנו נלך בכלל" הוא הביט בשפתיי ובלע את רוקו בכבדות. צחוק קל נמלט משפתיי ודאגתי לנשוך אותן בהתגרות עוד פעם אחת לפני שמשכתי אותו אל הדלת. ירדנו אל הלובי, יוצאים אל הקור של חג המולד ומחכים להסעה שלנו שתגיע. עמדנו שם, צופים באנשים העולים ויורדים ממוניות שונות והרגשתי כל כך רגועה בידיו של ג'ייק, עד שמונית נעצרה בדיוק מולנו ועיניים קודרות הביטו בי בקור. "אנדרו" לחשתי וג'ייק לקח אותי אל מאחורי גבו. "נחמד לראות אותך שוב" הוא חייך במבט שהעביר בבטני בחילה. התפללתי בליבי שאני מדמיינת ושבעוד כמה שניות דמותו תעלם מעיניי, אך מבטו הזחוח נשאר נעול על שלי, מעביר בי כל כך הרבה פחדים שניסיתי להתחמק מהם.
***************************
פרק ראשון לחופשש!!!
מקווה שאהבתן ומחכה בקוצר רוח לתגובות הנפלאות שלכן :)
YOU ARE READING
HOLD ME CLOSE
Romanceחיי לא היו קלים. בכל יום נאבקתי רק כדי לשרוד, בתקווה שיום אחד אוכל לברוח ולהיות חופשיה. כל מה שהכרתי היה כאב, פחד והשפלה. לא האמנתי שיום אחד אפגוש בגבר שישנה את חיי ויגרום לי לראות את העולם אחרת, להרגיש דברים שלא הרגשתי בעבר. בריחה כבר לא הייתה אפשר...
