HOLD ME CLOSE

פרק 31 - ברירה

***********פרק אחד לפני האחרון**************

***נקודת מבט של ג'ייק***

נוסע כמו משוגע אל עבר המטרה הבאה שלי, מנסה בכל כוחי לא לחשוב על מה שהיא עוברת כרגע. אני רוצה להאמין שאני אצליח להציל אותה משם אבל מה אם אני אכשל? המחשבות האלה שאני כל כך מנסה לגרש מראשי הן אלה שמשתלטות עלי ולא נותנות למוחי לנוח. אני מגיע אל התחנה הבאה שלי, חסר נשימה וסבלנות. יוצא מהרכב ונכנס אל המקום בו ביליתי את רוב ילדותי. זיכרונות צפים בראשי, אך אני יודע שאני לא יכול לתת לזה להשפיע עלי כרגע.

אני עוצם את עיניי, נושם עמוק ופוקח אותן. מביט בעשרות הרובים התלויים על הקירות. כל כך הרבה עבר עלי בבקתה הזאת ובדרך כלל אלה לא היו דברים טובים. הייתי בא לכאן ומתאמן שעות, מנסה לפגוע במטרה, לצוד ולחכות את אבי. אך מעולם לא הצלחתי ונראה שהוא היה מרוצה מזה. הוא חיכה בכל יום לראות את הפרצוף המאוכזב שלי ולהטיח בפניי שהוא ניצח אותי, עד שהבנתי שכל הזמן הזה הוא החליף את הכדורים שלי בכדורי סרק כדי שאני אכשל. הוא הרס כל דבר שניסיתי לעשות, אבל כאן זה נגמר.

ניערתי את ראשי, מוריד את התיק השחור שעל כתפי וממלא אותו במחסניות המתאימות לאקדח שלקחתי מכאן לפני כמה ימים. כשסיימתי הרמתי את התיק על גבי והלכתי לכיוון הדלת כשמזוודה שחורה תפסה את עיניי. ניגשתי אליה, פותח אותה ומביט בערמות הדולרים המסודרים ומכווץ את עיניי כשאני מבין שיש שם לפחות שני מיליון במזומן. "למה שהוא יחזיק כאן כל כך הרבה כסף במזומן?" מלמלתי לעצמי וסגרתי את המזוודה, לוקח אותה איתי ומניח אותה במושב האחורי. אני לא יודע למה שאבא שלי יחזיק כאן כל כך הרבה מזומן אבל אני יודע שאני לא הולך לחזור בשביל לגלות והכסף הזה בהחלט לא יכול להזיק לי בינתיים.

התנעתי את הרכב, מבין שהתחנה הבאה שלי היא אצל אמנדה. אני עדיין לא יודע איפה היא נמצאת וכל רגע שהיא רחוקה ממני גורם לליבי להתכווץ. רטט הורגש בכיסי כשראשי כבר התחיל להתמלא בפחדים ומחשבות והקלה קטנה הבריחה אותם כשעל הצג הופיע שמה של מליסה.

***נקודת מבט של אמנדה***

אני מנסה להתרחק ממנו, אבל אין לי לאן לברוח. הוא מלפף את החגורה על ידו ומסמן לי להסתובב עם גבי אליו. "לוק, אני מתחננת" יבבתי, אך זה רק עצבן אותו יותר. "תעשי מה שאני אומר לך או שאת תשלמי על זה" הוא נהם בזעם. הנהנתי בניגוד לרצוני והסתובבתי אליו, מורידה את שמלתי כמו שביקש ועוצמת את עיניי בחוזקה. לא עבר יותר מידי זמן לפני שהברזל הקר הצליף בעורי וגרם לו לבעור. גופי התכווץ בכאב וצרחה אילמת סתמה את גרוני. עורי שרף ודמעות ירדו מעצמן. ניסיתי לזוז אך המכה הבאה מיהרה להגיע והכאב הבלתי נסבל צרב כמו אש את גבי וסכינים החותכות אותי ומשאירות שובל של דם.