HOLD ME CLOSE

פרק 2 - חלום

אני מהרהרת לרגע ואז נכנסת אל הרכב במהירות. ליבי מאט ונשימתי חוזרת אלי. "מי זה היה?" ג'ייק מכווץ את גבותיו בבלבול. "תודה שעזרת לי, אבל אני לא מתכוונת לענות על השאלות שלך" אני עונה טיפה בגסות, כועסת שהוא מתערב בענייני. "הבחור הזה פגע בך?" הוא ממשיך, לא מתייחס לדברי. "אמרתי שאני לא מתכוונת לענות" אני מכווצת את גבותיי בכעס. מה לא ברור במה שאמרתי. "אני מנסה לעזור" הוא נאנח ודמי מתחמם. מי הוא חושב שהוא? "אני לא צריכה את העזרה שלך!" אני מרימה טיפה את קולי ומניחה את ידי על הידית, מתכוונת לצאת ולהיפטר מהרחמים של הבחור הזה. "אני לא אתן לך ללכת" הוא נועל את הדלתות אך אני מנסה לפתוח בכל זאת. אני מהדקת את שפתיי ודמי כבר רותח. "מה נראה לך שאתה עושה?!" אני כמעט צועקת והוא מגלגל את עיניו.

הוא עוצר את הרכב ומסתובב אלי. "אני רוצה לעזור לך! אני לא רואה שיש לך כאן עוד אופציה חוץ מללכת ישירות אל הבחור הזה. אז תורידי את האגו שלך ותתחילי לשתף פעולה" הוא מציב מציב את העובדות וגופי נרגע מעט. אני נושכת את שפתי וחושבת לרגע, מבינה שהוא צודק. "אוקי" אני נאנחת ונשענת לאחור. "רואה, זה לא כזה נורא" הוא מתגרה בי ואני מעבירה בו מבט זועם. "אני כבר מתחילה להתחרט" אני ממלמלת ומשלבת את ידי.

כשאנחנו מגיעים חזרה אל הבית אני מסתכלת סביבי, מחפשת את קרלה במבטי. כאילו קרא את מחשבותיי, ג'ייק מביט בי לרגע. "היא לא בבית הוא אומר ואני מהנהנת. עדיף כך, היא באמת אישה מאוד נחמדה ואני לא רוצה להטריד אותה בנוכחותי שוב.

ג'ייק מורה לי לחכות על הספה ואני מתיישבת, לא רוצה לגרום לעוד ויכוחים. כשהוא חוזר יש מגש בידו המלא במאכלים שונים ושתייה חמה מונחת ליד. "וואו, מישהו רעב" אני מרימה את גבתי. "זה בשבילך" הוא מניח את המגש על השולחן וכשאני פותחת את פי כדי לסרב הוא עוצר אותי בידו. "תאכלי" "אני לא מקבלת פקודות" הקמט במצחי מופיע שוב וג'ייק נראה מיואש. "תאכלי או שתספרי לי מי היה הבחור הזה" הוא מתחכם ואני מרימה את הכף, מכניסה אוכל לפי. ג'ייק מחייך בסיפוק ואני מגלגלת את עיניי. הוא כל כך מעצבן, אבל איכשהו אני עדיין מוצאת את עצמי בוהה בחיוכו הבוהק ובשפתיו המשורטטות. אני מנענעת את ראשי וחוזרת להתעסק באוכל.

כשאני כבר לא מסוגלת לאכול יותר אני מניחה את הצלחת על השולחן ונקלעת לוויכוח עם ג'ייק. הבחור הזה פשוט אוהב לריב. "אוקי" הוא נכנע ואני מחייכת בניצחון. "שם יש לך?" הוא משנה את הנושא ואני מביטה בו באדישות. "אמנדה" "סוף סוף את מגלה לי משהו עלייך" הוא מחייך בציניות ואני מגלגלת את עיניי. "מה אתה רוצה לדעת?" אני שואלת והוא נראה מופתע. "את תספרי לי מה שאני רוצה?" הוא מרים את גבותיו בהפתעה. "רוב הסיכויים שלא, אבל אתה יכול לנסות" אני משלבת את ידיי. "יש לך משפחה?" מבטו הופך רציני וחיוכי נופל. "לא" אני מהדקת את שפתיי יחד וזיכרונות רעים עוברים מול עיניי. "מי שברחת ממנו, הוא פגע בך?" עיניו ממוקדות בי ואני זזה באי נוחות. "יש לך מושג בכלל לאן את הולכת?" הוא מכווץ את גבותיו וקמט קטן מופיע על מצחו.