HOLD ME CLOSE

פרק 11 - אהבה ללא גבולות

אור בוהק התקרב לעברי במהירות וצעקות עמומות נשמעו סביבי. קפאתי. כל שריר בגופי נעצר ושנייה לפני שהאור הבוהק מגיע אלי וחיי נלקחים ממני, יד גדולה מושכת אותי הצידה ואני נופלת על אותו בן אדם. "אמ', את בסדר?" קולו של ג'ייק נשמע מתחתי ונשימתו כבדה. "ג'ייק" אני מביטה מטה ופוגשת בעיניו. "את בסדר?" הוא מניח יד על פניי ובפעם הראשונה בחיי שאני לא נרתעת מזה. מגע ידו על עורי מרגיע אותי ואני קמה באטיות מעל גופו. "נפצעת?" הוא קם יחד איתי ועיניו לא עוזבות אותי. "אני בסדר" אני לוחשת. "את לא נראית בסדר" הוא אומר בדאגה ומזיז את ידו לעברי. "נפצעת?" אני מתעוררת סוף סוף כשג'ייק זז ומכווץ את עיניו בכאב. "אל תדאגי לי" הוא מחייך אלי.

ג'ייק ניסה לשכנע אותי ללכת לבדוק אם נפצעתי במשך כל הנסיעה. אך ידעתי שזה בלתי אפשרי בשבילי. כשהגענו בחזרה למלון נכנסתי לחדרי מבלי להגיד יותר מידי. אני אסירת תודה לג'ייק על כל מה שהוא עשה בשבילי ובמיוחד על זה שהוא הציל את חיי לפני כמה דקות, אך אני לא מצליחה להביא את עצמי להביט בו. לא אחרי כל מה שהוא אמר לי ואחרי שהוא נגע בי. אני עוד מנסה לפענח מה אני מרגישה כי מעולם לא נתתי לאיש לגעת בי, רק קרבה של אדם גרמה לעורי לשרוף ולהרגשה בלתי נסבלת, אבל כשהוא משך אותי והרגשתי את המגע שלו על עורי, ידו מלטפת את פניי והרגשת ביטחון ממלאת אותי.

אני מורידה את בגדי בעדינות ונשארת עם הלבשה תחתונה בלבד. אני לוקחת את הכותונת שעל המיטה ושנייה לפני שאני לובשת אותה צליל המנעול נשמע והדלת נפתחת.

***נקודת מבט של ג'ייק***

אחרי שהגענו למלון אמנדה פשוט הסתגרה בחדר בלי להגיד מילה. אני לא מסוגל להישאר ככה אחרי של מה שהיה היום. התוודיתי בפנייה על הרגשות שלי, אמרתי לה שאני רוצה להיות איתה והיא ברחה ממני. היא כמעט נדרסה וברגע האחרון הצלחתי למשוך אותה משם. אני לא מצליח להוציא את זה מהראש שלי, האורות האירו את דמותה באפלה שמסביב ודמותה הקטנה עומדת שם ללא תזוזה. הרגשתי שליבי עצר ואני לא יודע איך הצלחתי למשוך אותה בשנייה האחרונה. גופה הקטן נפל על גופי וברגע שראיתי את פנייה קרובות כל כך אל שלי לבה זרמה בתוכי. המגע של ידי על עורה, בכל חיי לא השתוקקתי לגעת באישה כל כך ורק ממגע קטן כל גופי התמלא זרמים וליבי דפק בעוצמה עד שכמעט יצא מחזי.

הרמתי את ראשי וקמתי על רגליי. הלכתי אל חדרה והכנסתי את המפתח של חדרה, פותח את הדלת וקופא. הבטתי בגופה הערום ופנייה המבוהלות אך לא זזתי ממקומי. עיניי לא הצליחו לזוז מהסימנים שעל גופה, כחולים וסגולים הממלאים כמעט כל חלק בגופה. פציעות על ידיה ועל בטנה סימנים על רגליה ואפילו על גבה. לא עברו כמה שניות והיא לקחה את הכותונת הכחולה שלה, מנסה לכסות את עצמה כמה שיותר. בליבי התפללתי שאולי עיניי מתעתעות בי וזו רק מכה מהנפילה שלה היום, אבל בתוכי ידעתי את התשובה.