HOLD ME CLOSE

פרק 30 - חזרה לאותו מקום

***נקודת מבט של ג'ייק***

האוויר בריאותי מתחיל להיגמר ורגליי מתעייפות עם כל צעד שאני עושה, אך אני לא מפסיק. אני רץ אחרי הרכב, יודע שאני לא אצליח להשיג אותו אבל לא מסוגל להפסיק. אני חייב להציל אותה. הצרחות שלה ממשיכות להדהד באוזניי עד שהן נעלמות וכך גם הרכב. ליבי דוהר וגופי רועד, נופל על ברכיי וממשיך לבהות בכביש הריק.

הוא לקח אותה ממני. אני נתתי לו לקחת אותה ממני. לא שמרתי עליה כמו שהבטחתי לה והמחשבה על מה שהוא עלול לעשות לה אכלה אותי. הרגשתי כאילו אני עומד להתפרק בכל רגע, מרוסק ושבור, אבל כשדמותה הקטנה של אמנדה התנובה בראשי, מפוחדת ונואשת לעזרה ידעתי שאני לא יכול להתפרק עכשיו, לא כשהיא בידיים של לוק.

קמתי על רגליי, מכווץ את אגרופיי ומשנה את הבעתי השבורה וזועמת וחסרת רחמים. ידעתי שהדרך היחידה לא להישבר זה לקחת את כל מה שאני מרגיש ולתעל את זה למשהו שיגרום לי להחזיק מעמד ולעזור לאמנדה. והדבר היחידי שעלה בראשי, הדבר שצרב יחד עם הכאב היה הכעס שלי.

חזרתי אל הבית, צעדיי כבדים והזעם גובר עם כל נשימה. "מה עשית?" משכתי את אבי מחולצתו והצמדתי אותו אל הקיר. "אין לי מושג על מה אתה מדבר" הוא אמר עם חיוך זחוח על שפתיו. "איפה היא" כיווצתי את אגרופיי חזק יותר ומשכתי מעלה, ידיי נמצאות על מתחת לצווארו, מתפתות להקיף אותו וללחוץ כמה שיותר חזק. "אין לי מושג" הוא אמר בתמימות והביט מאחורי. "מה אתה עושה ג'ייק?! תשחרר אותו!" קולה של אמי נשמע מאחורי, אך עיניי לא ראו דבר חוץ מאת אמנדה ואת החזרתה אלי.

"אני יודע שאתה קשור לזה!" צעקתי בכל כוחי והרגשתי את עצמי מאבד שליטה. "אני לא יודע איפה היא!" חיוכו ירד ופאניקה נראתה בעיניו כשידיי הוציאה את האקדח מהג'קט והצמידה לראשו. "תן לי סיבה לא ללחוץ על ההדק" לחשתי באיום וצרחותיה של אמי לא איחרו להגיע. "אני רק הודעתי להם שהיא כאן! אני נשבע!" הוא צעק והפחד בעיניו גרם לי סיפוק שלא יכולתי להסביר. "בגללך הם לקחו אותה. אתה תמיד לקחת כל דבר שגרם לי אושר בחיים" הידקתי את לסתי בזעם והצמדתי את האקדח חזק יותר אל ראשו.

"כל מה שעשיתי עשיתי בשבילך" הוא גמגם בפחד וצחוק עצבני יצא משפתיי. "כמו כדורי הסרק שהכנסת לרובה שלי כשיצאנו למטווחים?" הידקתי את אחיזתי בו והצבע אזל מפניו. "עשיתי את זה בשביל שתלמד, שתתחשל ותדע שבחיים לא הכל בא בקלות" "הייתי בן שש!" צעקתי והכיתי עם גופו בקיר בחוזקה, רואה את פניו מתעוותות בכאב.

"מהרגע שנולדתי אתה ניסית להרוס כל חלק בחיים שלי. אבל הפעם אני לא אתן לך את התענוג להרוס את הדבר הטוב היחידי בחיים שלי! אם לא תגיד לי איפה היא או איך אני יכול למצוא אותה אני נשבע לך שאני אתקע לך כדור בין העיניים ואני לא הולך להצטער על זה" ירקתי אש משפתיי ועיניו נפערו כשהוא הבין שאני באמת הולך לעשות את זה. "כל מה שיש לי זה את המספר של אנדרו!" הוא אמר במהירות ועצם את עיניו. ידעתי שהוא אומר את האמת, אבל הצטערתי. הרצון להרוג אותו בער בתוכי, אך ידעתי שלמצוא אמנדה זה הדבר היחידי החשוב ואני צריך אותו בשביל זה.