לחיי נהפכו אדומות תחת מבטה הקר והבוחן. הוא כל כך שונה משל ג'ייק. למרות שאפילו ממרחק יכולתי להבחין בעיניה הכחולות, בדיוק כמו אלה של ג'ייק, רק קרות יותר ומתנשאות. "זאת אמנדה, אמיליה" קרלה אמרה לפתע וכעס בקולה. זאת הפעם הראשונה שאני שומעת את קרלה כועסת. היא כל כך רגועה ונינוחה בדרך כלל ואני לא יודעת למה היא מגנה עלי. היא דאגה לי עד עכשיו אבל זה הבן שלה ואשתו, ולא תיארתי לעצמי שהיא תצדד בי.
הסטתי את מבטי ממנה לרגע כדי לראות את תגובתו של ג'ייק והופתעתי לגלות שעיניו יורקות האש מביעות סלידה וגועל כלפיי הוריו. " ומה זה עושה כאן" אמיליה, אמו של ג'ייק ירקה בגועל והתעלמה לחלוטין מטונה הנוזף של קרלה. "היא החברה שלי והיא גרה כאן" ג'ייק יצא להגנתי ולחיי האדימו מההתרגשות שהציפה אותי. 'החברה שלי' אני אוהבת איך שזה נשמע.
חיוך קטן הזדחל אל שפתיי, לא יכולתי להסתיר את מה שהרגשתי באותו הרגע למרות מה שקרה מסביב. "אתה צוחק עלי?" פניה של אמיליה רתחו ונראה שסבלנותה פוקעת. "בטח שהוא צוחק אמיליה. ג'ייק שלנו יוצא עם ויקטוריה הנהדרת ולא עם הדבר הזול הזה" חיוך זדוני הופיע על פניו של אביו וחיוכי נפל בכאב. "אתה לא תדבר אליה ככה!" ג'ייק נעמד מולו וזעם זה כל מה שהיה בעיניו הסוערות. "אני וויקטוריה ביטלנו אל האירוסים ואתם תצטרכו לקבל את זה ואת אמנדה" הוא אמר ללא היסוס ועיניה של אמיליה כמעט יצאו מחוריהם.
"לא! יש עוד זמן לתקן ג'ייק. אתה תחזור לויקטוריה ואנחנו נמצא סידור לדבר הזה" אמו התפרצה בכעס ומבטו של אביו גרם לי להתכווץ במקומי. "לא, נפרדנו וזה סופי. אני אוהב את אמנדה ואני לא מתכוון לוותר עליה בגללכם" הוא כיווץ את אגרופיו בכעס וקול קטן בראשי צעק לי לברוח משם ברגע זה. מילותיו של ג'ייק היו מרגשות אותי בדרך כלל אבל צעקותיה את אמו ומבטה המאשים ועיניו הקודרות של אביו גרמו לי להרגיש הרבה יותר רע ממה שהייתי אמורה. הרגשתי אשמה, אבל זה לא היה זה. זה היה פחד.
"אתה לא תרים את הקול שלך עלינו ואתה תעשה בדיוק מה שאומרים לך" אביו אמר באיום וצמרמורת עברה בגופי. הטון, המבט וההרגשה שהייתה לי בקרבתו העלתה זיכרונות שאני מתפללת בכל יום לשכוח. "אני כבר לא ילד. אתה לא יכול לשלוט בי יותר" הוא צעד לכיוונו ויכולתי לראות את הורידים הבולטים בידיו. "אני אשלוט בך ילד וזה לא משנה בן כמה תהיה" אביו אמר בקול צרוד ומאיים, עיניו הקרות חודרות אל עיניו של ג'ייק ואני יכולה להרגיש את האוויר סביבי נהיה סמיך עם כך נשימה. "ג'ייק, אנחנו רק רוצים את הטוב בשבילך. אל תיתן לרודפת הבצע הזאת להרוס את הקשר שלנו" אמיליה התערבה וקולה עדין יותר ופגיע. יכול להיות שזה עובד על חלק מהאנשים אבל יכולתי להריח את השקר שמאחורי קולה העצוב.
"אני לא מתכוון לשמוע את זה יותר. לא את המניפולציות שלך ולא את האיומים חסרי הטעם שלך" הוא ירק בגועל ופנה לעזוב. "אתה לא תפנה לי את הגב ותדבר אלי ככה בגלל הזונה הזאת!" אביו הרים את קולו הזועם ותפס את זרועו של ג'ייק. גופי קפוא מול המחזה שניצב מול עיניי והיחידה שאני יכולה להאשים זה אותי. אני רוצה לעצור את מה שקורה שם אך ברגע שג'ייק מניף את ידו ומכה בפניו של אביו בחוזקה, כל אוויר יוצא מראותיי. "רונלד!" אמיליה צועקת וניגשת לבעלה השכוב על הרצפה. "אתה והזונה שלך תשלמו על זה!" אביו צועק ומחזיק את אפו המדמם. "תקרא לה עוד פעם ככה ואני לא אהיה עדין בגלל שאתה אבא שלי" ג'ייק ירק בגועל והסתובב אלי בפעם הראשונה מאז שהוריו הגיעו.
הוא היה עסוק בזעם ובלהגן עלי מפני הוריו שהוא אפילו לא שם לב עד עכשיו באיזה מצב הייתי. "אמ'? את בסדר?" הוא כיווץ את גבותיו בדאגה וצעד אלי במהירות. "אני צריכה לצאת מפה" התחננתי והוא הנהן מבלי לשאול שאלות. "אל תדאגי" הוא הביט בי ברוך, אך לא נגע בי. הוא משך את מעילינו מהספה והוביל אותי בעדינות מחוץ לבית. יצאנו מאחורה, בשקט בעוד קרלה ואמיליה עסוקות בלטפל ברונלד. ג'ייק עזר לי ללבוש את המעיל כשיצאנו אל מזג האוויר הקפוא, אך עדיין הוא לא נגע בי. גם כשעזר לי הוא מאוד השתדל לשמור על מרחק ולא ידעתי אם להודות לו או להעלב.
"את רוצה שניסע מכאן?" ג'ייק נעמד מולי ולעיניו הדואגות התמקדו בפניי. "אני לא יודעת" נאנחתי וניסיתי להסתגל אל הקור. "אני מכיר את המבט הזה. בבקשה תגידי לי שזה לא בגללי" הוא תפס את ראשו בידו והעביר אותה בשערו כשעיניו מרצדות על פני בדאגה ולחץ. בהתחלה לא הבנתי למה הוא מתכוון, אבל לאחר כמה שניות הבנתי שהוא מתכוון לפחד שבעיניי, פני החיוורות וגופי שקופא. אני מתנהגת כך רק כשאני מדברת על לוק וזה קרה לי כשאני וג'ייק נתקלנו בג'ייק וכמעט נהרגנו.
פי נפער ומיהרתי להרגיע אותו עם ידי. "לא! זה לא בגללך ג'ייק" הנחתי את ידי על חזהו והקלה שטפה את עיניו, אך לא לגמרי. "אז למה את ככה?" הוא כיווץ את גבותיו בחוסר הבנה ולקח את ידי בידו. "זה אבא שלי?" הוא שאל בבהלה וכעס. השפלתי את מבטי והרגשתי איך האשמה מכרסמת בתוכי. "אל תדאגי. אני לא אתן לזבל הזה להתקרב אלייך" הוא הצמיד אותי אל חזהו בכוונה להרגיע אותי, אבל כל מה שהרגשתי היה הפתעה. הוא לא כועס עלי. הוא כועס על אבא שלו ועל התחושה שהוא גורם לי. אני מרגישה אפילו רע יותר שסכסכתי ביניהם וגרמתי לג'ייק להכות את אביו, אבל נראה שיש פה משהו מעבר.
"אני מצטערת על כל זה" התנתקתי ממנו והבטתי על הדלת האחורית. "אין לך על מה להתנצל. אני צריך להתנצל על שהיית צריכה לעבור את זה" ידו ליטפה את ראשי וקירבה אותי אליו. "אני לא חושבת שאני אצליח להעביר את הלילה כאן" התנצלתי במבטי וג'ייק הנהן. "נישאר הלילה במלון ומחר נחליט מה נעשה" ג'ייק מציע פתרון לפחד שממלא אותי ואבן יורדת מליבי כשאני מבינה שלא אצטרך לישון כאן ואיתו באותו הבית, לפחות לא היום.
"אוקי?" הוא תפס את פני בשתי ידיו וחיכה לאישורי. "אוקי" חייכתי והנחתי נשיקה קטנה על שפתיו. אני לא יודעת איך הוא הופך את המצב הכי גרוע שלי למשהו שאני יכולה להתמודד איתו. הוא לוקח על עצמו את כל הכאב והפחד וגורם לי להרגיש בטוחה ברגעים הכי מפחידים ואבודים. השאלה היחידה שעוברת בראשי שוב ושוב היא, האם אני מתנהגת באופן שמגיע לו כשאני מכניסה אותו לכל זה?
*****************************
תודה על התגובות המדהימות שלכן!!!
אני מקווה שאהבתן :)
YOU ARE READING
HOLD ME CLOSE
Lãng mạnחיי לא היו קלים. בכל יום נאבקתי רק כדי לשרוד, בתקווה שיום אחד אוכל לברוח ולהיות חופשיה. כל מה שהכרתי היה כאב, פחד והשפלה. לא האמנתי שיום אחד אפגוש בגבר שישנה את חיי ויגרום לי לראות את העולם אחרת, להרגיש דברים שלא הרגשתי בעבר. בריחה כבר לא הייתה אפשר...
