עיניו הקרות הביטו בי ללא רגש וגופי קפא, אך לא מקור אלא מפחד. "אני רואה שמצאת שומר ראש" הוא הביט בג'ייק שגונן עליי וצחוקו הזדוני העביר צמרמורת בגופי. כל הזמן הזה שברחתי, זה לא היה רק מלוק. לאנדרו יש חלק גדול בסבל ובכאב שחוויתי והפחד שלי ממנו לא קטן מזה של לוק. אנדרו מעולם לא היה איש חביב במיוחד, אך כשלינה, אשתו הייתה בחיים זה עוד היה נסבל. אבל לאחר מותה הכל מת יחד איתה, אנדרו, לוק ואני.
"אל תדבר אליה ושלא תעז בכלל להסתכל עליה" ג'ייק ירק בזעם בקול צרוד וכל גופו התקשח. יכולתי לראות את ידו מתקרבת לחליפתו אך לא יכולתי לראות מה הסיבה לכך. "אל תסתבך בשבילה ילד. היא לא שווה את זה" אנדרו הזעיף את פניו ופנה להביט בי פעם נוספת. "תעזוב, עכשיו! או שאני אראה לך כמה אני מוכן להסתבך בשבילה" הוא לחש באיום ויכולתי לחוש את את הזעם שנמצא בתוכו. מילותיו של ג'ייק הכו בפניי. כל מה שכל כך פחדתי ממנו והדחקתי שוב ושוב, שהוא יסתבך בגללי, יפגע בגללי. אני לא אוכל לשאת את זה והתפללתי שזה לעולם לא יקרה, ולעמוד כאן ולשמוע את ג'ייק אומר את זה עורר חזרה את כל חששותיי וידעתי שמזה כבר לא נצא.
מבטים רבים הוחלפו בין השניים ולאחר שאנדרו השלח מבט נוסף אלי, ג'ייק תפס את חליפתו ופתח אותה מעט. כיווצתי את עיניי בחוסר הבנה ותחושה רעה הציפה אותי כשראיתי את עיניו של אנדרו מתכווצות בפחד. "זה לא נגמר" הוא ירק בזעם וננעל על עיניי. מבטו הקודר יכל להרוג אותי אם הוא רק היה יכול ולרגע יכולתי להרגיש את הכאב שעיניו רצו לגרום לי, אך בשנייה הבאה מכוניתו נסעה במהירות ופניו נעלמו משדה ראייתי.
ג'ייק הסתובב כשמבט מודאג על פניו. "את בסדר?" הוא כיווץ את גבותיו שאלה כשראה את מבטי המבולבל. "מה זה היה?" הבטתי במקום בוא היה אנדרו לפני כמה שניות ולאחר מכן על חליפתו של ג'ייק. "לא משהו שצריך להדאיג אותך" עיניו התחמקו משלי וידו משכה אותי בעדינות אל תוך הרכב השחור שבדיוק הגיע. הנחתי שזו היא ההסעה שהוא זמין לנו אז לא שאלתי יותר מידי שאלות. ובנוסף לזה ראשי היה טרוד ממה שנמצא בתוך חליפתו של ג'ייק ולמה עיניו לא יכלו להביט בי כשאמר זאת.
הנסיעה עברה במהירות ושקט שרר לכל אורכה. ניערתי מחשבותיי מראשי כשהגענו אל מפתן הבית וחששות חדשות מילאו את ראשי. "אנחנו יכולים לעזוב בכל רגע, רק תגידי" הוא לחש כשצלצלנו בפעמון הדלת. הבטתי בו, מודה לו עם עיניי ושולחת לעברו חיוך קטן. נשמתי עמוק כשהדלת נפתחה, אך כשפניה החמימות של קרלה הופיעו הקלה שטפה אותי. "אני כל כך שמחה שאתם כאן" חיוך רחב התנוסס על פניה הזוהרות והרגשתי שוב בבית. נכנסנו פנימה, בוחנים את הקישוטים הרבים שמילאו את הבית ומתענגים על הריח המפתה של האוכל. "אני מקווה שאתם רעבים" היא הזהירה ושנינו הנהנו יחד. לא שמתי לב בכלל שאני וג'ייק לא אכלנו מהבוקר. היינו עסוקים בדאגות לערב, יותר נכון אני דאגתי ואפשר להגיד שהיינו עסוקים בעוד כמה דברים.
YOU ARE READING
HOLD ME CLOSE
Romanceחיי לא היו קלים. בכל יום נאבקתי רק כדי לשרוד, בתקווה שיום אחד אוכל לברוח ולהיות חופשיה. כל מה שהכרתי היה כאב, פחד והשפלה. לא האמנתי שיום אחד אפגוש בגבר שישנה את חיי ויגרום לי לראות את העולם אחרת, להרגיש דברים שלא הרגשתי בעבר. בריחה כבר לא הייתה אפשר...
