HOLD ME CLOSE

פרק 5 - תחושה זרה

"אמנדה" קול גברי קרא לי, גורם לי להתהפך במיטתי. "אמנדה" הוא המשיך לקרוא, מכריח אותי לפקוח את עיניי ולסגור אותן חזרה כשקרניי השמש פוגעות בהן. "תתארגני ותרדי למטה" קולו נשמע עוד פעם אחת לפניי שנעלם. אני מתיישבת במיטה בחוסר חשק ומשפשפת את עיניי, מנסה להעיר את עצמי. "על החיים ועל המוות" אני ממלמלת שנייה לפני שאני קופצת מהמיטה ורגלי היחפות נוגעות ברצפה הקרה. אני רצה במהירות לחדר האמבטיה וממהרת לסיים את סידורי הבוקר לפני שאני חוזרת אל החדר.

"אני מוכנה" אני יורדת במדרגות הבית וצופה בג'ייק וקרלה היושבים בנחת בסלון הבית. "אוי יקירה יהיה לך קר עם הבגדים האלה" קרלה קוראת בדאגה ומשום מה חיוך עולה על שפתי. "אני בסדר קרלה" אני אומרת אך היא לא נראית משוכנעת במיוחד. "בואי" ג'ייק קם מהספה והולך לכיווני. "לאן הולכים?" אני ממהרת ללכת אחריו. "אם אני אגיד לך את לא תבואי" הוא צוחק, נכנס אל הרכב. "זה לא ממש משכנע אתה יודע" אני אומרת לאחר שאני נכנסת אל הרכב. "אבל כבר מאוחר מידי" הוא מחייך ונוסע. חיוך מתפשט על פניי ואני מוצאת את עצמי בוהה בו במשך כמה שניות ארוכות עד שמבטינו מצטלבים. "ההורים שלך" אני פולטת בלי הקשר ומסובבת את ראשי. "מה איתם?" ג'ייק שואל משועשע. "מתי הם חוזרים?" אני נושכת את שפתי במבוכה. "הם היו אמורים לחזור שבוע הבא, אבל העסקים מצליחים שם אז הם כנראה ישארו שם בינתיים" הוא אומר בפשטות, אך משהו בקולו שונה מעט. "זה מפריע לך? שהם נשארים שם" אני מביטה בו והוא עוצר את הרכב. "לא. אני מבין את זה" הוא מביט בי חזרה כשחיוך קטן על שפתיו.

"קדימה" הוא קורא ויוצא מהרכב. אני מחכה את מעשיו וכשאני מביטה במבנה הגדול שעמד מולי אני שוקלת לחזור אל הרכב. "לא" ג'ייק עוצר אותי. "מה אנחנו עושים בקניון?" אני מרימה את גבתי. "קונים לך כמה בגדים" הוא מצביע על המבנה הגדול ואני נאנחת בייאוש. "אתה יודע שאני לא אשתמש בכסף שלך" אני מזכירה לו את הפעם האחרונה שהוא קנה לי בגדים. "אבל את לא משתמשת בכסף שלי" הוא זורק ועוקף אותי. "מה?" אני הולכת אחריו במהירות. "זה הכסף מהמקדמה שלך" הוא ממשיך ללכת בלי להביט בי אך אני יכולה לראות את החיוך על שפתיו. "על מה אתה מדבר?" אני נעמדת מולו, עוצרת אותו מלהתקדם.

"או, אני חושב ששכחתי לספר לך. את התקבלת לעבודה ב'האדסון קומפני' ומנכ"ל החברה החליט לתת לך הקדמה" הוא אומר ברצינות ופי נפער. "האדסון קומפני? אתה צוחק עלי נכון? זאת אחת מהחברות הכי גדולות בעולם ואתה מצפה שאני אאמין שקיבלו אותי לעבוד שם ושהמנכ"ל החליט לתת לי הקדמה על עבודה שאפילו לא ידעתי עליה?" אני מגלגלת את עיניי ומחכה שיגיד לי שהוא עבד עליי, אך הוא נשאר עומד כשמבטו רציני. "את לא יודעת מי אני נכון?" הוא מרים את גבתו בשעשוע, גורם לי לגלגל את עיניי שוב. "את גרה איתי באותו בית ואפילו את שם המשפחה שלי את לא יודעת?" הוא מגחך ואני מוצאת את עצמי מבולבלת אפילו יותר. "אתה" אני ממלמלת והוא מהנהן. "ג'ייק האדסון" אני ממלמלת ומניחה את ידי על פניי.