עברו כמה ימים מאז ראיתי את ויקטוריה וג'ייק יחד. אני מתחמקת ממנו מאז וזה קשה בהתחשב שאני עובדת אצלו וגרה איתו באותו בית. הוא ניסה לדבר איתי כבר כמה פעמים, להבין למה אני מתנהגת כך. אני מנסה לחשוב בעצמי למה אך חוץ מהתחושה הזאת אין לי באמת תשובה. אני רק יודעת שאני צריכה להתרחק ולגרום לזה לעבור.
אני יושבת בשולחני, מנסה לעמוד בעומס מהבוקר. "אני מתנצלת אבל מר האדסון לא פנוי" אני מסבירה לאישה חסרת הסבלנות דרך הטלפון. "אני לא יכולה לעשות שום דבר בנוגע לזה" ראשי נופל לאחור בייאוש ואני מתפללת שכל קווי הטלפון בבניין יפלו כדי שלא אצטרך לשמוע את הקול הצווחני של האישה הזאת יותר. "את עסוקה?" קול צרוד גורם לי להרים את ראשי. "כן" אני לוחשת ומנסה להתמקד בעבודתי. "אמ', אני-" "אני עסוקה ג'ייק" אני אומרת לאחר שאני שמה את ידי על הטלפון. אני שומעת אנחה ואחרי כמה שניות קו הטלפון שלי מתנתק. "היי!" אני מביטה בו בכעס. "עכשיו את לא עסוקה" הוא משלב את ידיו. חליפתו נצמדת לגופו, מדגישה את המבנה השרירי של זרועותיו. אני בולעת את רוקי בכבדות והלחץ מתחיל להיבנות בחזי.
"ניתקת ללקוחה" אני מתעלמת מדבריו. "זאת לקוחה שלי, אני מאמין שאני יכול לעשות את זה" הוא מרים את גבתו בשעשוע. "אוקי, אז מה רצית?" אני שואלת ומשחקת עם ידיי. "אני רוצה לדבר איתך, במשרד שלי" הוא מסמן עם ראשו ואני מהנהנת.
אני הולכת בעקבותיו ומתיישבת בכיסא המונח מולו. "אז על מה רצית לדבר?" אני מרימה את עיניי אליו. "יש לי פגישה מחר" הוא מתחיל ואני נרגעת מעט. "אוקי" אני מכווצת את עיניי בחוסר הבנה. "בלונדון" הוא משלים את משפטו ואני עדיין לא מבינה מה הוא רוה לומר לי בכך. "ואני רוצה שתבואי איתי. אני אשאר שם כמה ימים ואני לא רוצה שתישארי כאן לבד" הוא מביט בי בציפייה. "אני לא אהיה לבד. קרלה איתי" אני ממלמלת. "קרלה נוסעת מחר לקנדה לשבוע. תבואי איתי" הוא חוזר על עצמו ואני לא בטוחה איך להגיב. אני לא רוצה להישאר פה לבד, אבל אני לא יודעת אם זה רעיון טוב ללכת עם ג'ייק ללונדון לבד.
"אני לא יודעת-" אני מגמגמת. "בבקשה תבואי, זה חשוב לי" הוא מביט בי ועיניו מתחננות. אני לא מסוגלת לעמוד בפניו וקול לא יוצאת מפי. אני מהנהנת וכמעט טובעת בתוך הסערה שבעיניו. "יופי" חיוך מתפרס על שפתיו וליבי רועד. "את רוצה שאני אשלח מישהו לארוז את הדברים שלך או שאני אקח אותך לארוז?" אני מתלבטת מה לענות ולבסוף מבקשת ממנו לקחת אותי אל הבית. המחשבה שמישהו זר יגע בדברי גרמה לי אי נוחות אז העדפתי לעשות זאת בעצמי. ולאחר שסיימתי לארוז כמה בגדים ודברים שאני זקוקה להם, אני יורדת במדרגות ומנסה לא ליפול ממשקל המזוודה. "למה את סוחבת את זה" ג'ייק נוזף, בי ולוקח את המזוודה מידי. "היי, אני יכולתי להסתדר" אני מכווצת את גבותיי בכעס.
הוא הולך אל הרכב מבלי להביט בי או להתייחס לדברי, מה שגורם לי רק לכעוס יותר. הוא מכניס את המזוודות אל החלק האחורי ברכב ונע וכיווני כדי לפתוח את הדלת בשבילי. "אני אסתדר" עצרתי אותו והוא נאנח. "אוקי" הוא נכנס אל הרכב ואני אחריו. "רואה, לא נשברתי" אני מראה לו את ידיי. חיוך מתפרס על שפתיו והוא מגלגל את עיניו לעברי.
כשאנחנו מגיעים אל שדה התעופה אני מצפה שנלך לעקבות ההמון אך ג'ייק מוביל אותי למקום אחר לגמרי. "לאן אנחנו הולכים?" אני שואלת ומרימה את ראשי. עיניי נעצרות על מטוס הנראה קטן יותר משאר המטוסים אבל יפה כל כך. "ברור שיש לך מטוס פרטי" אני צוחקת ומתקדמת אליו. "אני אמור להעלב?" הוא מרים את גבתו בשאלה ושעשוע בעיניו. "אולי" אני צוחקת ונכנסת למטוס לפני שהוא מספיק להגיד דבר נוסף. אנחנו מתיישבים בכיסאות המפוארים מידי ותחושת אי נוחות מחלחלת בי. "את לא מפחדת מטיסות או משהו כזה, נכון?" ג'ייק נראה מודאג מעט. "אין לי כך כך דרך לדעת" אני מגרדת את עורפי. "אה" הוא מהנהן בהבנה וקם ממקומו. אני לא בטוחה מה הוא מתכוון לעשות עד שהוא נע לעברי מתיישב בכיסא לידי. אני נושמת בקושי וזרמים עוברים בגופי, מחיים אותי ומשתקים אותי.
הטיסה עוברת די מהר. במיוחד בגלל שאת רובה אני עוברת בשינה. את שאר הטיסה אני מעבירה עם ג'ייק והמרחק הקטן בינינו משגע אותי, כל חלק בגופי בוער וחיוכו ממיס אותי. רק לשבת ולצפות בו גורם לרעד בגופי, לדגדוגים בבטני ולחוסר נשימה. איך אפשר לרצות משהו כל כך עד שזה כואב ולפחד עד שזה משתק.
"הגענו" אני ממלמלת לעצמי וג'ייק מביט בי. "מתרגשת?" הוא שואל ואני מהנהנת בלי לחשוב פעמיים. הוא מביט בי בחיוך ולרגע מבטינו מצטלבים, לא זזים אחד מהשני. "כל כך יפה" הוא לוחש ואני מכווצת את גבותיי. "מה?" אני שואלת בחוסר הבנה. "לונדון.. היא כל כך יפה" הוא מנער את ראשו ונרתע ממילותיו. "אני בטוחה שהיא כזאת" אני מחייכת ומנסה להסתיר את האכזבה שבקולי. לרגע חשבתי שאולי הוא התכוון אלי, אולי מה שאני מרגישה הדדי. אבל איך גבר כמו ג'ייק יתעניין בי. אני כל כך מלוכלכת בעבר שלי, מסוכנת ומסובכת. מגיע לו כל כך הרבה יותר מזה.
************************************
הפרק קצר יותר מהרגיל. אני מנסה למצוא זמן לכתיבה ואני לא כך כך מוצאת, אבל אני אשתדל להעלות לפחות פרק אחר בשבוע בינתיים עד שירד קצת הלחץ ואני אוכל להעלות יותר פרקים.
מקווה שאהבתם את הפרק ואני אשמח לשמוע את דעתכם לגביו או על הסיפור בכלל.
אוהבת!!!
YOU ARE READING
HOLD ME CLOSE
Romansחיי לא היו קלים. בכל יום נאבקתי רק כדי לשרוד, בתקווה שיום אחד אוכל לברוח ולהיות חופשיה. כל מה שהכרתי היה כאב, פחד והשפלה. לא האמנתי שיום אחד אפגוש בגבר שישנה את חיי ויגרום לי לראות את העולם אחרת, להרגיש דברים שלא הרגשתי בעבר. בריחה כבר לא הייתה אפשר...
