ימים עברו מאז שראיתי אותו וראשי מסתחרר ממחשבות עליו. לא ראיתי אותו שוב מאז, סירבתי לצאת מהבית ולסכן את עצמי ואת מי שנמצא איתי. אני מבלה את זמני לרוב בחדר הגדול בו אני שוהה או עם קרלה שמדהימה אותי באופייה בכל פעם מחדש. היא אישה כל כך חמה ואוהבת והחיוך שתמיד פרוס על שפתיה משרה בי רוגע ובטיחות, בדיוק כמו עם ג'ייק.
אני שוכבת במיטתי, מתכסה בשמיכה העבה ומסתכלת אל עבר החלון בפחד. גשם שוטף את הרחובות, ברקים ורעמים מתנפצים והופכים את הלילה הסוער למפחיד הרבה יותר. אני מביטה בחדר הגדול ופתאום גודלו של החדר נראה מאיים הרבה יותר. אני עוצמת את עיניי ומנסה להרדם כשקול ניפוץ זכוכית נשמע מהקומה התחתונה. עיניי נפקחות באחת ואני יוצאת מהמיטה, מחפשת אחר חפץ שימושי ולבסוף מסתפקת במטריה הנמצאת על השידה.
אני יורדת במדרגות הארוכות, הולכת בעקבות הרעש ששמעתי. קול מלמולים נשמע מהמטבח וברק מאיר בחוזק על הבית, חושף את צלו של האדם הנמצא כמה צעדים ממני. צווחה של פחד נמלטת מפי וכשאני מנסה להכות את אותה דמות חשוכה רגליי כושלות ואני נופלת היישר לידיו. "את בסדר?" קולו הלחוץ של ג'ייק נשמע וגופי נרגע מעט. קמתי מבין ידיו במהירות, מתרחקת מעט. "אני בסדר" לחשתי והרמתי את ראשי. "לא הצלחת להרדם?" הוא שואל ומרים זכוכיות מהרצפה. "לא, הרעמים" אני נושכת את שפתי. "את מפחדת מרעמים?" גבתו מתרוממת ואני מהנהנת בבושה. "אני כבר לא אצליח לישון, מה את אומרת על סרט טוב?" הוא זורק את שברי הזכוכית ומתרומם. "למה לא" שפתיי מתעקלות לחיוך קטן.
"רגע אז הילדה הקטנה מדבר עם השד?" אני שואלת וג'ייק מהנהן. "אתה חושב שזה רעיון טוב לראות סרט אימה כשיש בחוץ סערה? כי אני די בטוחה ששמעתי דלת נפתחת" עיניי נפקחות וג'ייק מביט בי שנייה לפניי שהוא צוחק בקול. "מאוד מצחיק" אני מגלגלת את עיניי ומתחפרת בספה. "את רוצה שאני אעביר סרט?" הוא שואל לאחר שצחוקו דועך. "לא, אני לא מפחדת" שיקרתי, מסיתה את מבטי אל המסך.
המשכנו לצפות בסרט בשקט, אך יכולתי לראות את מבטיו של ג'ייק החוקרים את פניי. "אולי תגיד את זה כבר" אני אומרת מבלי להביט בו. "מה?" הוא שואל בתמימות ואני מסובבת את ראשי אל כיוונו. "מה שאתה רוצה לשאול אותי מתחילת הסרט" אני מרימה את גבתי והוא נאנח. "ראיתי אתמול את הבחור שרדף אחרייך" הוא מתחיל והאוויר יוצא מראותיי. "אני רוצה לדעת מי זה" מבטו הרציני מתיישר אלי. "זה משנה?" אני נאנחת. "כן, זה כן" הוא עונה ואני מהנהנת, לא רואה טעם להסתיר את כל זה יותר. "הוא-" אני מתחילה אך נעצרת, לא יודעת איך להסביר את זה. "פשוט תתחילי מהתחלה" ג'ייק אומר כאילו קרא את מחשבותיי.
"חייתי ברחוב כשהייתי קטנה, לא היה לי בית או משפחה. יום אחד ניגשו אלי גבר ואישה מבוגרים והציעו לי בית לגור בו ואוכל חם וכמובן שהסכמתי מיד. לאנדרו ולינה היה ילד, גדול ממני בכמה שנים ובהתחלה הכל היה בסדר. היה לי אוכל, מיטה חמה, משפחה ובעצם מה שחלמתי עליו כל חיי" אני עוצרת לרגע, מביטה בג'ייק שנראה מזועזע מעט אך קשוב לגמרי. וממשיכה. "אחרי שנה, לינה, אשתו של אנדרו נפטרה והכל השתנה. בהתחלה הוא פשוט היה קר ומידי פעם הוא היה צועק עליי, אבל הבנתי את זה, את הצער והכאב שהוא חווה. אך עם הזמן זה נהיה יותר גרוע, לוק גם התחיל להתנהג אלי באופן שונה ו-" קולי הופך צרוד ודמעות מנקרות את עיניי. "זה בסדר" ג'ייק מביט בי בעצב. "באיזה גיל הם לקחו אותך?" קולו עדין ועיניו מביטות בי בחמימות. "ארבע עשרה" אני אומרת וג'ייק פוער את פיו. "והגבר הזה שרדף אחרייך" "זה לוק" אני נושכת את שפתי, נגעלת לבטא את שמו. "ברחת משם? מהבית?" הוא מסתובב עם גופו אלי. "כן, הייתי חייבת" אני משפילה את עיניי. "אני לא יודע מה בדיוק עברת שם, אבל אני בטוח שזה לא היה טוב ואני רוצה שתדעי שאת בטוחה כאן" הוא מחייך אלי בכנות וחיוך עצוב עולה על שפתיי. "אני יודעת, אבל אני לא אוכל להישאר לעוד הרבה זמן" עיניי חוזרות להביט בו בעצב.
"ברור שאת יכולה. את לא עוזבת" הוא נדרך "ג'ייק, לוק לא יעצור עד שהוא ימצא אותי והוא מסוכן, אני לא יכולה לתת לו להגיע אליכם" קולי הצרוד כמעט נעלם. "לא! אני לא אתן לך להתמודד עם המטורף הזה לבד, אנחנו נהיה בסדר תאמיני לי" הוא קם על רגליו ואני מחקה את מעשיו. "אני מעריכה את כל מה שאתה וקרלה עשיתם למעני ובדיוק בגלל זה אני לא רוצה שהוא יפגע בכם. אתה לא יודע למה הוא מסוגל" אני מנענעת בראשי ומעבירה את ידי במורד זרועי. "והוא לא יודע למה אני מסוגל" בקולו כעס ואני מכווצת את עיניי בחוסר הבנה. "למה שתסתכן ככה? אתה אפילו לא מכיר אותי" אני משלבת את ידיי על החזה. "זה לא משנה, אני אולי מכיר אותך זמן קצר אבל-" הוא נעצר לרגע לוקח נשימה עמוקה וממשיך. "אני רוצה שתישארי. אני רוצה להכיר אותך, ואני לא מוכן שתחזרי לרחוב, במיוחד לא כשהוא רודף אחרייך בכוונה לעשות מי יודע מה" הכנות בקולו שוברת אותי וחסרת מילים אני פשוט מהנהנת, מסכימה להישאר פה למרות הסכנה. משהוא בעיניו תופס אותי ולא משחרר ויוצא שאחרי כל כך הרבה זמן של תכנונים אני נשארת קרובה לסכנה.
אנחנו נשארים עומדים, בוהים אחד בשני במשך שניות ארוכות עד שצלצול הטלפון של ג'ייק מתחיל להתנגן, גורם לנו להסית את מבטנו. "הלו" הוא עונה ומעט כעס בקולו. אני מביטה בפניו הופכות מיואשות ומבינה מיד במי מדובר, ויקטוריה. למה היא מתקשרת אליו בארבע לפנות בוקר?. אני לא יכולה להגיד שאני מופתעת, במיוחד בגלל שכמעט בכל יום היא רק רובצת פה בניסיון לפתות את ג'ייק והיא גם הגיע לכאן לא מעט פעמים באמצע הלילה עם לבוש מדולל או יותר נכון ללא לבוש. "אני אשאיר אותך לבד" אני לוחשת, אך הוא עוצר אותי בידו. "ויק, אפשר לדבר על זה מחר?" הוא מגלגל את עיניו. "גם אני, בי" הוא מסיים באדישות ומנתק.
"מה קרה?" אני צוחקת והוא מביט בי בהרמת גבה. "ההתנהלות של מערכת היחסים שלכם" אני מעקמת את אפי והוא מהנהן בהסכמה. "אני יודע" הוא נאנח. "אז למה אתה איתה?" אני מפתיעה אותו בשאלתי ונראה שתשובתו נתקעה בגרונו. "אנחנו כבר שנתיים ביחד" הוא משפשף את עורפו. "בכל מערכת יחסים יש בעיות, פשוט לנו יש יותר" הוא מחייך ואני מהנהנת. "צודק, זה גם ככה לא ענייני" "זה בסדר" קולו רגוע אך מבטו קצת שונה, כאילו לא בבטוח בדבריו. "אני חושבת שאני אלך לישון" אני אומרת ומסתובבת ללכת. "תשני טוב, כי מחר אני לוקח אותך לאן שהוא" הוא קורא ואני מכווצת את עיניי. "לאן?" אני מסתובבת אך הוא עוקף אותי, ממלמל משהו לגבי זה שאני צריכה להיות ערנית ונעלם מעיניי. מה מחכה לי מחר? אני שואלת בראשי ומנסה לחשוב לאן ג'ייק עומד לקחת אותי. אני עולה לחדר ונכנסת למיטה ובמחשבה על מחר חושך מכסה את עיניי ואני שוקעת לשינה.
************************
פרק לכבוד יום שישי.
מקווה שאהבתם ואשמח שתגידו לי מה דעתכם!!!
שבת שלום לכולם :)
YOU ARE READING
HOLD ME CLOSE
Romanceחיי לא היו קלים. בכל יום נאבקתי רק כדי לשרוד, בתקווה שיום אחד אוכל לברוח ולהיות חופשיה. כל מה שהכרתי היה כאב, פחד והשפלה. לא האמנתי שיום אחד אפגוש בגבר שישנה את חיי ויגרום לי לראות את העולם אחרת, להרגיש דברים שלא הרגשתי בעבר. בריחה כבר לא הייתה אפשר...
