"מעולם לא חשבתי שג'וקים יכולים להיות כל כך טעימים," הרהר מורגן בקול לאחר שסיימו לאכול את המקק הענקי.
אלייז'ה שתק במשך כל הארוחה. הוא לא ענה לשאלותיו של מורגן והתעלם מנסיונותיו להתחיל שיחה. נראה כאילו שטף הדיבור שלו קודם לכן היה דבר לא רגיל, והמבט על פניו הסגיר את בהלתו וחששותיו על כך שבכלל דיבר איתם. הוא לא סמך עליהם, זה בטוח, אבל היה מספיק חכם כדי להחליט להישאר איתם בכל מקרה.
"אתה מפחד ממני?" שאל מורגן בפתאומיות.
הוא הביט בו בפליאה, כמובן שלא ציפה לשאלה כזו. "לא."
"אז למה אתה לא סומך עלי?"
"אני לא בטוח בקשר לזה."
מורגן הרהר בדבריו. "אם אנשים לא בטוחים במשהו, הם צריכים למצוא דבר אחר שהם כן בטוחים בו. במה אתה כן בטוח?"
"אני דיי בטוח שיש לך פיצול אישיות." מורגן ידע שאם קאיה הייתה אומרת לו את זה הוא היה מתחיל לצחוק, אך בשל נימתו הרצינית לא נראה שהוא צוחק והוא לא היה בטוח איך לקבל את דבריו.
"מה הכוונה בפיצול אישיות?" שאל בניסיון להבין והחניק את פרץ הצחוק שאיים להיפלט מפיו.
אלייז'ה שתק. כנראה לא רצה להמשיך לדבר על זה.
"הבנתי... אתה אתה תהיה השתקן שבחבורה הקטנה שלנו. משתלב יפה עם הקטע של הזיקית." הילדותיות חזרה לקולו ורצינותו נעלמה כלא הייתה. הוא הביט בשמיים שהתחילו לקבל גווני כתום-אדום כהים והשמש כבר נעלמה באופק. "כדאי שנלך לישון. אני אשמור ראשון," הציע.
"תשמור ממה?" אלייז'ה היה חייב לשאול.
"מהג'וקים, אולי יש עוד אנשים חיים במקום הזה והם ינסו להרוג אותנו... לא יודע," השיב לו מורגן בסתמיות שמעט הלחיצה אותו.
"או- אוקי. לילה טוב." הוא פנה לעבר אחד העצים והתיישב לידו, נשען על גזעו בניסיון למצוא תנוחה טובה לשינה.
"אני ממליץ על הענפים!" שמע את מורגן קורא לו ממקומו בקרחת היער הקטנה שאכלו בה.
אלייז'ה קיבל את הצעתו וטיפס על העץ, מתמקם על אחד מענפיו העבים במקביל לגזע ועוצם את עיניו.
מורגן הרגיש בדממה שהשתררה פתאום ועוררה בו אי-נוחות מסוימת. הוא הרגיש רע. ראשו כאב, כאילו פטישים הולמים בו בתורות, וגרם לו לסחרחורת.
"מה עכשיו?" שאל את עצמו וניסה להתעלם מתחושת הדה-ז'ה-וו שתקפה אותו. כנראה המקק שאכלנו מקודם לא היה טוב, חשב לעצמו, מחפש סיבות אפשריות לכאב הראש שהגיע בגלים. "בלתי אפשרי. עובדה שלאלייז'ה לא קרה כלום," לחש ואנקה לא רצונית נפלטה מפיו כאשר כאב הראש התחזק בבת אחת.
הוא צנח אל האדמה הקשה ואחז בראשו בידיו, מנסה להחליש את הכאב. הוא הרגיש את פעימות ליבו באוזניו, דבר שלא חשב שאפשרי, והכאב היה כמעט בלתי נסבל.
YOU ARE READING
קרייסט
Science Fiction*הושלם* מלחמת עולם שלישית הרסה הכל. האנושות אבדה. מוטציות נוצרו. הירח נהרס. אך מה אם יש שורדים? איך זה יכול להיות? ומה יקרה איתם הלאה? מדוע מראם הוא כזה? מה קורה כשהם פוגשים זה את זה? לא דברים טובים, זה בטוח. מלחמה אחת. שבעה שורדים. לכל אחד יש סו...
