קרייסט

קרייסט פרק 22 "לא ישנתי. חשבתי."

ווהו! עוד פרק של קרייסט. לא יודעת מה איתכם, אני גאה בעצמי ^^
אז... הפרק נכתב ככה: שעתיים של כתיבת פרק עם הרבה דיבורים וחידוש היריבות בין טיילור לקארה (אתם שמחים? כי אני ממש שמחה). עוד שעה של שכתוב והוספת תיאורים (הארכתי בעמוד וורד שלם בערך). 

***********

"אז, בואו נראה." טיילור סרקה בעיניה את חמשת האנשים שעמדו סביבה. הם עמדו בתוך המכתש שיצרה לפני קצת יותר משבוע ומאז שהתאוששה מספיק כדי ללכת בכוחות עצמה תבעה עליו בעלות. האדמה הייתה חלקה לגמרי ורק כמה שברי אבנים וערמת עלים ארוכה ומלבנית שהיו אמורים להיות מיטה הפריעו לנוף החולי המושלם שלה. בדרך כלל הייתה עושה הכל כדי להרחיק מהמקום את שאר הנוכחים בחורשה, אך היא לא החשיבה את הזמן ההוא כ'בדרך כלל'. היא הצביעה בידה על זה שנראה המבוגר ביותר. "מי אתה?"

האדם, נראה כבשנות העשרים לחייו, הסמיק קלות מפנייתה אליו ונראה כאילו לא ממש ידע מה לומר. לטיילור לקחו כמה רגעים להבין למה ואז היא פלטה גיחוך קטן. "הו. זה מפריע לך?" צחקה והביטה על עצמה כשנזכרה שאינה לובשת דבר פרט לבגדיה התחתונים והתחבושות סביב בטנה. "אני יכולה להתלבש אם תרצה."

הוא הנהן במר והיא צחקקה בעונג והתקדמה לכיוון העץ עליו תלתה את בגדיה. היא התלבשה במהירות וחזרה אליהם, שוב מביטה בפנים החדשות. "אז, מי אתה?" שאלה שוב בחיוך, אוספת באותה הזדמנות את שיער התפוז שלה וקושרת אותו על עורפה בפקעת רופפת.

הבחור נראה מעט המום, אך התעשת על עצמו במהרה. הוא הביט בה בעיני הג'וק המת שלו והציג את עצמו, "דייב. דייב ג'וזף קופמן," השיב בנוקשות והזדקף עוד יותר מאיך שעמד קודם לכן. אולי כדי להיראות רשמי יותר. רק לרגע טיילור חשבה שהוא קירח, אך במהרה קלטה שזה בגלל ששיערו התמזג כמעט לגמרי עם החול מאחוריו.

טיילור ניסתה לעצור את פרץ הצחוק שגאה בה, אך בכל זאת כמה נחרות צחוק חנוקות נפלטו לה. "מה הקטע של כולכם עם ההצגה העצמית המגוכחת הזאת? פשוט תאמרו את השם המלא שלכם בפעם הראשונה."

"להזכירך, גם את הצגת את עצמך ככה." העירה קארה משמאלה וזו נעצה בה מבט תמה, כשואלת אותה ללא מילים 'מה את רוצה ממני?'

"אנחנו לא מדברים עלי עכשיו," ענתה לה בקלילות וחזרה להביט באדם שהזדהה כדייב.

"ואתה... חוץ מהשם המעצבן, מה?" המשיכה בתשאול.

"הוא כבר הסביר את כל זה קודם." קארה השתיקה את דייב כשזה בא לענות ונעצה בטיילור מבט זועף.

טיילור הביטה בה בכעס, מנסה לשלוח גיצי אש מעיניה הורודות. "כן, אבל קודם לא הקשבתי. זה לא הוגן שעכשיו כולם יודעים מי הוא ומה הוא עושה כאן ואני לא."

"אז היית צריכה להקשיב, זה גם לא הגיוני שעכשיו הוא צריך לחזור על כל ההסבר הזה רק בשבילך."