טיילור התעוררה לקולות גרירה הנדמה כאילו הגיעו מהמחסן, המקום בו שהו טרנס וקאיה במשך הלילה. היא פקחה עין אחת, עדיין מנומנמת, ואז גם את השניה. ברגע שעשתה זאת, קולות הגרירה כאילו התחזקו והעירו אותה לגמרי. מחשבותיה קישרו קולות אלה לדברים שעדיף לא לומר בקול והיא נבהלה מכך מאוד.
טיילור רצה במהירות לכיוון המחסן והגיעה מתנשפת. היא בהתה בקאיה וטרנס גוררים ודוחפים רהיטים שונים במקום הקטן, קאיה הייתה זו שהתאמצה, טרנס רק השתדל לעזור ככל יכולתו עם ידיו הפצועות.
"מה אתם עושים?" שאלה בחשדנות.
שניהם הביטו בה בהפתעה ואז קאיה חייכה. "אנחנו מחפשים את הכספית שלך. צר לי לבשר לך, אך טרנס לא היה זה שגנב אותה, וגם לא האנשים במדים, את פשוט איבדת אותה."
טיילור נרתעה מעט מדבריה. "א- אני לא איבדתי אותה. מישהו לקח אותה ממני בוודאות," ניסתה להבהיר את עצמה. "אני בטוחה בזה לגמרי. נראה לי."
"ה- נראה לי, אומר שזה לא בטוח." קאיה החזירה את מבטה לשולחן הגדול ושבה להתרכז בהצמדתו אל הקיר.
"גם השיער שלך לא בטוח, אז?"
"מה לא בטוח בשיער שלי?"
"הצבע שלו."
"מה הבעיה עם הצבע? זה כמו עם העיניים שלך."
"העיניים שלי זה מקרה מיוחד." טיילור הזדקפה בתוכחה.
"גם השיער שלי הוא מקרה מיוחד." קאיה לא הזדקפה, היא כבר הייתה זקופה קודם לכן, אך קולה נהיה יותר רציני. הנערה הזאת, טיילור, לא מצאה חן בעיניה. ההתנהגות שלה הייתה משונה וקולה מוטרד, היא הייתה בטוחה שהסתירה משהו, והמשהו הזה לא היה טרנס.
"אה. קאיה? קצת עזרה כאן בבקשה." היא שמעה את קולו החלש והסתובבה מיד. טרנס היה עסוק בפינוי כוננית מפינת החדר, היא הייתה מספיק רחבה וגבוהה כדי שיהיה סיכוי למצוא שם את הכספית האבודה. שיערו הכהה נפל על פניו שאגלי זיעה קטנים בצבצו עליהן.
כשהביטה בו עכשיו באור, שמה לב פתאום לקעקוע שעל ידו, קעקוע של אותיות בשפה זרה שלא הבינה.
"כן. כבר באה..." אמרה בריחוק והתחילה להתקדם לעברו, נעצרת בפתאומיות ברגע ששמעה את צעקתו, "אל תתקרבי!"
קאיה לא הבינה עד הסוף מה קורה, חוץ מהעובדה שזה עומד להיות רע. האותיות על ידו התחילו לזהור באור ירוק והמילים שיצרו השתנו , זעקתו הייתה כל כך חזקה שקאיה ידעה שאם היו עוד אנשים חיים בעולם הזה הם היו שומעים אותה גם ממרחק קילומטרים. כמה שניות לאחר מכן עיניו התחילו לזהור גם באותו אור ירוק, שיניו התארכו וציפורניו נהיו לטפרים, כמו נמר.
"מה לכל הרוחות קורה כאן?" שאלה טיילור, מנסה להתגבר בצעקתה על קולו של טרנס.
קאיה בקושי שמעה אותה, לכן העדיפה לא לענות. חוץ מזה, היא הייתה סקרנית לראות מה עומד לקרות. היא פחדה כמו שלא פחדה מעולם, אך לא הייתה מסוגלת להניע שריר אחד בגופה.
YOU ARE READING
קרייסט
Science Fiction*הושלם* מלחמת עולם שלישית הרסה הכל. האנושות אבדה. מוטציות נוצרו. הירח נהרס. אך מה אם יש שורדים? איך זה יכול להיות? ומה יקרה איתם הלאה? מדוע מראם הוא כזה? מה קורה כשהם פוגשים זה את זה? לא דברים טובים, זה בטוח. מלחמה אחת. שבעה שורדים. לכל אחד יש סו...
