קרייסט

קרייסט פרק 25 "לפני שהעולם ילך לעולמו"

אז... אמרתי לעצמי לפני כמה ימים (או ליתר דיוק כמעט חודשיים): "היום את כותבת פרק לקרייסט!" מפה לשם התחלתי, הגעתי לנקודה שמסיבה לא מוסברת לא היה לי שמץ של מושג איך להמשיך ממנה, עזבתי אותו לכמה שבועות טובים והיום נשברתי ופשוט הכרחתי את עצמי לסיים את הדבר הזה שנקרא פרק עשרים וחמש של קרייסט.

הסיפור חי! לא להתייאש! אנחנו ממש לקראת הסוף! אני מקווה, לפחות, שאנחנו לקראת הסוף, כי אני לא יודעת איך לסיים סיפורים. 

אני שואפת לשלושים פרקים מקסימום, משמע העניינים עומדים לזוז ממש מהר מעכשיו, למרות שהפרק הזה נראה חסר תכלית לחלוטין.

ובלי חפירות מיותרות נוספות - קבלו את הפרק הכי לא הכרחי שאי פעם כתבתי!

***********

דייב הביט במורגן בהבעה יציבה. "אז... אתה סוג של נשק יום הדין, כזה?" שאל אחרי שמורגן סיפר להם בלית ברירה את הכל. מסתבר שהוא היה האחראי על יצירת ה – MN ובגד בלן כששחרר את כולם. הוא ידע את כל זה כבר לפני, אבל תמיד חשב שהממשלה היא האחראית ולא ארגון עצמאי של פסיכופתים.

"אההה כן. משהו כזה." מורגן חייך אליו כשנשען על העץ ממולו. "ובעוד חמישה ימים אני אתפוצץ והכל יהיה כזה 'בום – בבום – קפאו!' – וכולם מתים." הוא סימן עם ידיו תנועות פיצוץ גדולות להמחיש את דבריו, עיניו האפורות בורקות. הוא נראה מלא מרץ, דבר הגיוני למדי לאור העובדה שהיה מחוסר הכרה במשך יומיים.

"ו... אין אף דרך למנוע את זה." דייב לא אמר את הדברים הללו בנימת שאלה, אך קיווה שמורגן יאמר משהו על זה ולא ישאיר את המילים תלויות באוויר.

"אההה לא. למיטב ידיעתי אי אפשר." הוא נשמע קליל להחריד.

דייב נאנח והשפיל את ראשו. הם היו היחידים שנמצאו במצב עירות באותו רגע, והוא לא היה עייף. הוא קיווה פשוט לבהות בשמיים עד שעיניו יעצמו מעצמן, אבל מורגן הפתיע אותו מאחורה והתחיל לדבר. הוא שינה את תנוחתו וחזר לשכב עם פניו מופנות לשמיים השחורים. "אז מה עושים?"

הוא שמע קול גריפה ולאחר מכן חבטה קלה כשמורגן החליט להישכב לידו. "מה שאנחנו רוצים?" הציע בשאלה. "אם זה היה תלוי בי, הייתי מציע לחזור לחוף," הרהר בקול והפתיע את דייב.

"איזה חוף?"

"אה נכון, חטפנו אותך רק לפני כמה ימים. לפני כמה שבועות טובים קאיה ואני יצאנו לחפש עוד ניצולים, אז אני נשארתי כאן והיא יצאה למקומות אחרים, כי היא יכולה לעוף. כשהיא חזרה היא אמרה משהו על זה שיש עוד חוץ מטיילור ושמעתי אותה ממלמלת משהו על חוף וים ועוד כמה דברים, אז אני משער שיש חוף." מורגן שילב את ידיו מאחורי ראשו ומרפקו התחכך בזה של דייב.