קרייסט

אפילוג + הסברים למעוניינים

*מי שרוצה להמשיך לחיות בקרע עצמי של האם מורגן מת/חי/משהו אחר, אנא דלג על הקטע הבא*

אפילוג:

"בוקר טוב, תלמידים." המורה נכנסה לכיתה וחיוך קורן על שפתיה.

מולה ישבו עשרים ותשעה תלמידים עייפים ורדומים משעת הבוקר ה 'מוקדמת' כביכול. היא גיחכה למראה הילדים המנומנמים לפניה שחשבו ששמונה בבוקר זה מוקדם.

ריכוז, הלני, ריכוז. "אני רוצה להציג לפניכם תלמיד חדש," פתחה וסימנה לדמות מאחורי הדלת שתיכנס.

הדלת נפתחה בחריקה קלה ונער רזה ובהיר עור נענד מאחורי שולחן המורה. הוא הרים את ידו והסיט כמה קווצות שיער כהה מפניו, ואז חייך חיוך קטן ונופף אל הכיתה. היתה דממה. "היי, קוראים לי מורגן ניישר, נעים להכיר," הנער הציג את עצמו ועיניו נדדו לכיוון הלני, שעמדה בפתח הכיתה ונעצה מבטים מפצירים בתלמידיה.

"אתם יכולים לשאול אותו שאלות אם יש לכם," אמרה בניסיון לגרום למישהו מהם לדבר.

נערה בעלת זוג צמות בהירות ועייני תכלת בוהקות הרימה את ידה ומורגן הנהן אליה בעדינות. "אתה יודע מה אומר השם שלך?" שאלה וקולה היה מתון, כאילו היא יודעת את התשובה ומצפה שלא ידע כדי שתוכל להפגין חכמה מול ילדי הכיתה.

אבל מורגן הנהן שוב. "אבל אני לא טוב במיוחד בהסברים, אז אשמח אם תעשי את זה את."

פניה של הנערה קרנו והיא נעמדה במקומה. "'מור' בצרפתית משמעותה מוות, ואם קוראים גן כ גֶן אז מקבלים 'גן – מוות'," הסבירה בקצרה והתיישבה חזרה במקומה. מורגן הופתע מעט מההסבר, הוא חשב על משהו אחר, אבל החליט לא להוסיף על דבריה.

המהום קולות עבר בין התלמידים, ואז אחד מהם צעק:"יש לך שם קטלני, אחי!" ומורגן ניחש שהתכוון לתרתי משמע. חיוכו גדלכשהבין שאולי לא יהיה לו קשה במיוחד להשתלב בבית ספרו החדש.    

*******

*מכאן אתם יכולים לקרוא - סתם הסברים וביהורים*

טוב, אז אחרי שהבנתי עד כמה מבולבל כל הדבר הזה דרך תגובות חוזרות ונשנות של קוראות שהדעות שלהן מאוד חשובות לי, החלטתי להוסיף פרק הסברים.

אז... נתחיל בכל מיני קטעים שפשוט זרקתי לאוויר ולא עשיתי איתם כלום בסוף? יאללה~

1. האנשים בשחור - הם היו אמורים להיות מקדמי עלילה עיקריים במיוחד בעלילה המקורית, אבל אחרי שזה השתנה כל פעם מחדש העניין איתם פשוט התבטל ונשאר תלוי באוויר בלי קשר לכלום חוץ מההזיות של טיילור. 

2. ההארה של קאיה - מה שבעצם קרה שם היה קשור ליכולת (כבר לא, מן הסתם) של מורגן להרגיש בפעילות מתכתית בקרבתו. רוב הגפיים המלאכותיים של קארה עשויים ממתכת, לכן כשהיא קפצה מורגן היה אמור להגיב. הוא הסיט מבט בגלל שזה קרה בדיוק ברגע שטד דקר את אלייז'ה, והיתדות עשויות ממתכת.

3. מה עוד היה? אמממ המון אי דיוקים קטנים שאני לא מצליחה להיזכר בהם (כי עכשיו אמצע הלילה ואני לא אני כרגע, אערוך בהמשך כשאעבור על הכל). נוצרו עקב הפסקות ארוכות מאוד בכתיבה הרציפה של הסיפור, יחד עם חוסר עקביות כללית.

4. כל הקטעים המוזרים בסוף שכאילו נפלו עליכם משום מקום (בעצם לא כאילו, באמת הפלתי אותם משום מקום) הם תוצאה של הארה רוחנית שלי והתעצלות לערוך את הפרקים הקודמים בהתאם. כעיקרון הרעיון הסופי הוא שהכל חלק מניסוי חולני אחד גדול שבודק עולם פוסט אפוקליפטי עתידי אפשרי. בפרק לפני האחרון היתה קפיצת זמן ענקית אחורה, ממש להתחלה של הסיפור, ואז בפרק האחרון קפצתי חזרה להווה, ממש בסוף. אני בהחלט יכולה להבין מאיפה הבלבול מגיע.

ונעבור לסתם דברים~

5. אני אכן עומדת לשכתב את הסיפור בהתאם לעלילה הסופית שלו. קטעים עומדים לרדת ואחרים עומדים להתווסף. לצערי הרב אני לא יודעת מתי זה יקרה כי יש לי המון פרויקטים אחרים שאני רוצה לסיים.

6. בתאכלס, בגלל שאני אדם רחום וחנון (ומאוד מושפעת משיעורי תנ"ך), החלטתי להשאיר את כולם בחיים. סתם כי רציתי והייתי צריכה מקום טוב להסביר בו את המשמעות של 'מורגן'.

אז בקיצור - כן. אני יודעת, זה נוראי והעצלנות שלי הצליחה די להרוס לי את הסיפור. אבל אני עומדת לתקן את זה, אומנם בעתיד הרחוק למדי אבל זה יקרה.