קרייסט

קרייסט פרק 23 "כמה זמן?"

האם זו אני שמפרסמת שלושה פרקים כמעט ברצף? כן. זו אני שמפרסמת שלושה פרקים כמעט ברצף. נכנסתי לשוונג כתיבה של קרייסט, מקווה שזה ימשיך עוד קצת וייתן לי להגיע לקטעים המעניינים שכל כך חיכיתי להם ^^

מישהו? שם? ניחוש מקדים לפרק?

****************

קאיה תרה במבטה אחר מורגן. היא ידעה שמשהו לא בסדר. היא פשוט ידעה את זה. המוח שלה לא עזר, חלק ממנו אמר שיכול להיות שהמשהו הזה טוב, והחלק השני צרח עליה שסוף העולם הגיע. זו הייתה הפעם הראשונה שהתוודעה לחלק הזה שם. עד אז היה שקט למדי. למעשה, הוא היה שקט עד שפגשה לראשונה במורגן, אז הוא צעק עליה מספר פעמים להתרחק ממנו כמה שיותר. הו, כמה חבל היה שלא הקשיבה לו.

היא הגיעה לקבוצת העצים בה החליטו למקם את מורגן ונחרדה לראות שהעצים נפולים כמו תגובת שרשרת בדומינו, וזה שאליו קשרה אותו הראשון. הכל היה מלא אבק, חול ועלים עד שקאיה ראתה רק בקושי את מה שמתחתיה. היא נסתה לאמץ את אזניה וחיפשה אחר קול בודד שייתן לה תמונת מצב על מורגן, איפה הוא ואם הוא בסדר. שניה אחרי היא ויתרה על זה ונחתה על אחד העצים הממוטטים, מחפשת במבטה אחר כתם כחול או לבן. העץ רעד מעט ממשקלה והיא פשטה את ידיה כדי לייצב את עצמה.

לרגע היא גיחכה לעצמה מעצם האירוניה בצבעים של מורגן. הוא לבוש כולו לבן והוא ככל הנראה רוצח. היא ראתה שרצח רק אדם אחד עד כה והוא היה האדם הזר שרק צחק עליהם. היא לא יכלה להחשיב את טד, כי אם מסתכלים על התמונה הכוללת, היא זו שלא הפסיקה להטיח בו האשמות עד שהתרתח והתמוסס, למרות שלא ידעה דבר וחצי דבר על מה שקרה בינו לבין מורגן. למעשה, היא הייתה אכולה מאשמה עד שהחייל ההוא, דייב, שהיא ומורגן תפסו, פלט כדור מתכתי דומה לזה שנשאר מטד.

"מורגן!" צעקה בתקווה לקבל מידע כלשהו על מקום הימצאו אחרי שלא ראתה אף צבע חוץ מגווני חום וירוק. אחרי שלא קיבלה תשובה היא בחנה ביתר תשומת לב את העץ אליו נקשר מורגן. החבל עדיין היה מהודק סביבו. "לעזאזל..." סיננה ועפה אל המקום. היא העדיפה תעופה חלקה על פני קוצים וחול בעיניה בזמן ריצה.

כשהגיעה למקום אחרי כמה שניות קאיה נחתה למרגלות הגזע העבה וניסתה לראות אם יש משהו מתחתיו. היא ראתה כתם צהבהב-חום כהה ומלוכלך מתפשט לרגליה וגל צחנה תקף את אפה. "היי. מורגן?" שאלה בהיסוס. "אתה חי?"

גניחה חלושה ואחריה התנשפות הוציאו ממנה נשיפה ארוכה בנשימה שלא שמה לב שעצרה. "ק- קאיה?" נשמע קולו החלוש של מורגן.

היא נאנחה בהקלה למשמע קולו והחלה להתיר את החבלים שנקשרו סביב העץ. כמה זיזים בולטים דקרו את אצבעותיה אך היא התעלמה מהם והמשיכה במאמץ לפרום את הקשר ההדוק. "אתה יכול לזוז?" שאלה תוך כדי עבודה.